לפני 19 שנים. יום שלישי, 17 באפריל 2007 בשעה 15:09
וגם לא שירי עצב נוגעים
אני נשענת על עץ ועיניי סוגרת
ובעשרות עד עשר אני סופרת
עשר...עשרים...שלושים...ארבעים....
כל העומד מצדדיי, מלפניי ומאחוריי הוא העומד
1 2 3
וכשאני פוקחת את עיניי
אתה הוא העומד לפניי...
מצדדיי ...
ומאחוריי...
אפילו אם אעמוד על הראש...
אז ברור שכאן לא יהיו שירי געגועים
וגם לא שירי עצב נוגעים
כי גם אם נשחק במחבואים
אתה תמיד לצדי
תמיד לידי
אז אולי נשחק בתופסת?!
:-))))