לפני 18 שנים. 12 ביוני 2006 בשעה 3:13
יום אחד, אחרי החגים, הגעתי לפגישה עסקית בבית הטקסטיל בת"א. שעות אחה"צ, אחרי 4, הבניין כבר התרוקן.
המתנתי למעלית, לידי עמדה אשה כבת 40, שהמתינה גם היא. נכנסתי ולחצתי על קומה 16, המעלית, כאילו להכעיס, עלתה לאט ועצרה מדי קומה, מעלית שבת. חייכתי לאשה שלידי במין "השתתפות בצער" על הדרך הארוכה.
אתה יכול לתת לי את הטלפון היא שאלה? לא הבנתי, ופניתי להוציא את הנייד שלי. לא - היא אמרה, את מספר הטלפון שלך.. כלומר ממני? את רוצה.. הסתכלתי והייתי איתה לבד במעלית, ממי היא ביקשה, התעשתי.
ממני ביקשת? כן, היא אמרה, אני אוהבת גברים גבוהים.
נגעתי בגופה בקלילות, רפרפתי עליה...
* * *
הפגישה הבאה הייתה במלון, כזה של DAY USE בת"א. חדר קטן, נקי, מקלחת, מיטה, נגעתי לה בצדי הצוואר. גיליתי את נקודת התורפה הזו אצל נשים לפני זמן מה. היא התחילה לרעוד, הורדתי ממנה את בגדים, התחלתי ללטף. בת 42, הכל עוד במקום, קצת סימני מתיחה, שיער ערווה מסודר, שחור. נגעתי, היא נרעדה, האצבע שלי בפנים, היא מהדקת רגליים, טוב לה, לא טוב לה, לפתע אנקה, גמרה, נרעדת. נשכבנו על המיטה, לא ידעתי איך להמשיך, שמתי את ראשי על שדה, ונרדמתי. היא חיכתה לי, שאתעורר... התחלתי מחדש. הפעם כבר הייתי חרמן, לא חזק, אבל.. המשכתי בעבודת היד, גם היא, אחרי זמן, התחננה, אני רוצה את הזין בפנים. בקשה שהפתיעה אותי.. קונדום, עם עטיפה שלקח זמן עד שנקרעה, ואני בפנים. היא על 4, דקה של תנועות, פנימה החוצה, מהירות. טוב שאני בכושר, חשבתי, והיא גומרת, אנקות וזעקות, רעידות, נפלה קדימה, נשימה שועטת, מתנשפת.
רגליה רועדות. אבל החיוך שלה, שווה את הכל.
המשכתי עוד קצת להכנס ולצאת, גמרתי.. שנינו, זרים גמורים, מחובקים. האמת ? לא. יודע איך קוראים לה.
