מאה נשים של בדידות

התישבתי מולה. "שלום דר'". "שלום". היא עונה לי בנימוס ובחיוך אמפתי מחשיד. "מה שלומך היום? ראיתי שתוצאות הבדיקות השתפרו מעט, אבל עדיין יש לנו את בעיית ההמוגלובין. אתה חש עייפות בזמן האחרון?" "לא במיוחד, לא". היא נסוגה לאחור, מתרווחת בכורסתה. "הממ... אני חושבת שאולי בכל זאת כדאי לשלול תקלות מעי גס". היא קמה מהכורסה. "תפשוט את המכנסיים והתחתונים" הפריכה לעברי בעודה מושכת על כפות ידייה את הכפפות. עמדתי קפוא. "מה קרה לה? מה קרה לנימה החמימה?" הדר' הביטה בי "קדימה, תיק תק".... "ושכב בבקשה על צידך על מיטת הטיפולים". צייתתי, מה כבר יכולתי לעשות. הרופאה אמרה.
"אני רק מבקשת שלא תזוז בזמן הבדיקה אם אינך רוצה ניקוב ובעיות המוגלובין חמורות יותר".