אין מנעול והשער אינו סגור

יום נפלא מתפתח הבוקר

נוסעת לטייל ולפגוש חברים

1. You can have anything you want
   if you are willing to give up the belief
   that you can't have it. - Robert Anthony

סינרגיה 
מילים: רון הופמן ובנואה
לחן: רון הופמן ובנואה



הגשם הראשון חזר 
טיפות קטנות על החלון 
ומי חשב שזה יגיע 
שנאלץ לומר שלום 

השפתיים שנשקו לי 
ענו על כל השאלות 
אבל בתוך תוכי ידעתי 
שנגמרות לי הדקות 

כשאת הלכת... איתך לקחת 
את הזריחה... את מוכרחה 
לחזור אלי

יקירה חייב לומר לך משהו
כן כן מקשיבה
אוהב אותך אוהב אותך הוא אומר בקול רך ומלטף.
הנה הצמרמורת הנעימה הזו שעוברת מכף רגל ועד ראש
וההרגשה כאילו התזמורת וכל כליה התמקמה בתוכי והתופים מכים בכל נים ונים
והדם זורם
והרצון והחשק והתשוקה.
נזכר בפעם האחרונה הוא מדמיין בקול,
כשכפות רגלייך טיפסו לאט לאט לכתפי,
שכבת מולי כולך גלויה מולי, קוראת לי, מפתה אותי
בפישוק רחב
כמו קוראת לי בוא בוא רוצה אותך
היית כל כך אשה, כל כך פיתית אותי
אצבעות הרגליים טיילו על גופי
אור גדול הציף את החדר
יכולתי לבחון כל פרט ופרט בגופך
ישבתי מולך מעביר אצבע אחר אצבע לאורך רגלייך
יונק בתשוקה את אצבעותיך אחת אחרי השנייה
בלהט בתשוקה ומטפס אט אט לתוך מערת החשק שלך
בכל פעם חושב שהגעתי לשיא ותמיד מתבדה
את כל פעם מפתיעה מחדש
מחכה כבר להפתעה הבאה.
מכינה לך אחת עם עיניים קשורות ועוד חלקים קשורים...

מרכיבים משקפיים כהים
אולי לא ניראה
חובשים איזה כובע
אולי לא יראו
עונדים מחרוזת
למשוך תשומת לב
מתאפרים בכבדות
לטשטש את הגיל
מלבישים עוד כסות
לכסות על פגמים
לומדים מקצוע
לפתוח דלתות
בוחרים חברים
לשיפור התדמית
בוחרים בצבעים
ליפות מציאות

בוחרים בן זוג
לחיים...
כדי שסוף סוף בנוכחותו,
נוכל להתערטל פיזית ונפשית

וכך
ללא כיסויים
ללא עטיפות
ללא הגנות
ללא מסכה
ללא מסכים
נחיה את המציאות

המסך יורד
או שמא עולה
והאמת נגלית......

כמו תמיד סיפורנו מתחיל אי שם בארץ רחוקה, בממלכה קסומה
למלך הייתה בת זהובת שיער, תכולת עיניים עם פירסינג בגבה
לנסיכה שלנו קראו שרלילית כולם אהבו את הנסיכה, כל אחד בלילה אחר
כל כך אהבו אותה שתמיד נשאר מישהו לישון איתה.
יום אחד ישבה שרלילית עם חברתה הבלילית ליד המזרקה שבחצר הארמון
ושוחחו על הא על דא ועל בנו של הטבח ...............................
לפתע נשמטה מידה של הנסיכה טבעת יקרת ערך שקיבלה במתנה

- שיווו מה אני עושה עכשיו ??
- תחפשי כזה אולי תמצאי כזה
- במים הירוקים האלה כאילו דא !!
- תבקשי ממישהו כזה

או אז צץ מתוך המים צפרדע ירוק כשהטבעת בידו

- זה שלך מותק ?
- כן תביא לי
- מה תביא , אני עובד אצלך ?
- אני הנסיכה כזה !!
- מעניין לי ת'תחת כזה
- תן לי את הטבעת שלי
- זה יעלה לך
- מה ת'רוצה ?
- תביא נצ'יקה
- איכסה יא' מגעיל
- אומרים אל תסתכל בצפרדע , תבדוק מה הוא יודע לעשות
- תראי אותו רוצה נשיקה
- אחותי אומרים שאם מנשקים צפרדע הוא הופך לנסיך
- תגיד צפרדע זה נכון ?
- יותר מנסיך וקוראים לי דיל
- איזה שם זה דיל?
- אני דיל ולאח שלי קוראים דו
- נו ??
- תעשי אחד ועוד אחד יא' מהבולה
- רגע... דיל + דו.....דילדו
- בכבודנו ובעצמנו
- זה אומר ש....
- שאנחנו צוות אני בקומה העליונה ואחי במרתף
- אני רואה ת'לשון אבל איך ממממ...
- תסתכלי טוב על אחי

- יש לו שלוש רגליים
- יווו יא מדרובה זו לא רגל
- מתי אתם באים ?
- בעשר נגמר המשחק בטלביזיה ואז נבוא


מוסר השכל גם אם מישהו נראה כמו צפרדע הוא יכול להפתיע

 
 
לשחרר את הלוחמת שבתוכי???
האם היא עוד כאן??
האם שיחררתי אותה לדרכה??
וכך בהירהור שמתוך הירהור..
מצאתי שיש לה עוד "רגעים של חסד" בחיי
כן..לעיתים היא עוד קמה לה ,ממקום תרדמתה,ומתייצבת מולי ושואלת שאלות
שאלות הרות גורל...
ואני עדיין משיבה בקול ענות חלושה..
כמו אנני יודעת לכבותה..
ואז..כך פתאום מתוך אותו רגע של כניעה לחולשה..אני קמה וניצבת מולה..
לא ,לא באותה אנרגיה עצומה של מלחמה..
אני ניצבת בחיוך של אור ומשיבה..
"שובי יקרתי אל מנוחת תרדמתך..אם אזדקק לך..אקרא לך..
אל תתפרצי כך אל תוך חיי מבלי לדפוק בדלתי ולשאול:אפשר???
אני מכבדת את נוכחותך,כבדי את עוצמתי הרכה.."
היא נתנה בי מבט שאומר הכל..
טרקה את הדלת..
ויצאה.. 

יום רביעי- שעת צהרים חמה. אני עם נעלי העקב שלי משתדלת ללכת מהר כדי להגיע למקום מוצל. גרביוני הניילון נצמדים לי בירכיים ובכפות הרגליים.
חייבת לחלוץ את הנעליים - הבוהן שלי לחוצה אל מול הנעל- חם לי בפנים....
מתיישבת לי על ספסל פנוי במקום מוצל- חולצת את נעליי העקב האדומות עם השפיץ בקצה, מה חשבתי לעצמי שנעלתי אותם היום?
מחזיקה את רגל ימין בן ידי ומשחררת את גרבוני הניילון... אווווו איזה כיף . הבריזה מקררת את הרגלים ואני שמחה שמצאתי את הפינה המוצלת והקרירה הזאת.
המקום מרוחק מעט מהכביש ואני מרשה לעצמי לחלוץ גם את הנעל השנייה והגרביון. לא נורא חושבת לעצמי העצים מסתירים.
הלק האדום מנצנץ עכשיו, כאילו שמח לראות אותי. הבוהן שלי ממש מודה לי על המחווה, ואני מזיזה אותן, את האצבעות למטה למעלה כדי לשחרר אותן- תענוג .
איך לא הבחנתי בוווו.
נבהלתי!!! גבר צעיר וחסון עומד מולי ומסתכל בי במעשיי.
הכנסתי את הרגליים מהר לנעלים והתכוונתי להסתלק מהמקום, כשהוא לוחש לי "אפשר?" ומצביע על הספסל.
אני מצטופפת לצד השני וממשיכה לנעול את הנעל- אבל הגרביון הפוך, צריך לפשוט אותו וללבוש שוב, שיט שיט שיט. הידיים רועדות, אולי סוטה. אולי אנס. אני מבוהלת - רואה שאין איש בנמצא ולא יהיה מי שישמע את צעקותיי ..
לפתע נרגעת בבת אחת "מה יש לך? גם הוא בטח עייף ורוצה לנוח, תירגעי ותנעל את הנעל לאט"
הוא מחייך ושואל "יום קשה?" והקול שלו מסעיר בבת אחת את דמי, איזה קול  ....
חייכתי בחזרה "כן" מצטערת על גסות הרוח - מצביעה על הנעליים.
והוא בקולו הנמוך והמחוספס עונה "לא קרה כלום, יש לך רגליים יפות, אל תנעלי בגללי- תנוחי.
אני מוצאת את עצמי מקשיבה לו, הקול שלו מרטיט בי משהו בפנים ואני חשה שאעשה מה שירצה - רק שימשיך לבקש.

שימי את הרגל עליי, תני לי לסייע לך. תוכלי להמשיך אחר כך בקלות רבה יותר.

אני מסרבת – "מה פתאום? איש זר שיעסה את רגליי?   לא עושה את זה, אז איש זר?"

הוא רק מחייך ועונה "מה אכפת לך, אני לא אעשה שום דבר שאת לא רוצה, תני לי לעסות את כפות רגלייך ולהקל עלייך" "אני לא סוטה רק איש שמבקש להקל עלייך. ומה בעצם אכפת לך? החל מעוד עשר דקות לא תראי אותי בכלל"

שומעת את עצמי ממשיכה להתנגד... הרגליים שלי היו כל היום בנעלים והיום היה יום חם – בטח הם לא מריחות כמו שיצאתי בבוקר.

והוא רק מחייך ומסמן לי לשם אותם עליו.

ואני!!! אני עושה מה שהוא אומר לי.

הידיים שלו קרות על רגליי החמות, מעבירות בי צמרמורת בכל הגוף.

הוא לוחץ ומושך ומכופף ומלטף - וואיי הזרמים שעוברים לי בגוף .

משהו אומר לי שזה לא תקין, משהו מזהיר אותי ומתחנן שאחזור לעצמי.

אבל הזרמים שעוברים לי בן כפות הרגלים ומשם להמשך הרגל- מדגדגים לי את כל הגוף וגם את הדגדגן שלי.

מרגישה רטיבות מסוימת בן הרגליים ושומעת משהי נאנחת וגונחת ומבינה שזו אני בעצם.

שואל אם כיף לי – ואני בקושי מצליחה לענות, כן  .

שואל "עוד" עונה: כןןןןןןןןןןןן .

שואל אפשר להריח? אני מופתעת מפסיקה בבת אחת!

מה פתאום? הרגלים לא נקיות ובטח בניהם יש לכלוך- אוי לבושה.

ממשיך לחייך – שואל שוב אפשר להריח?

עונה: טוב....

מעביר את אפו לאורך כף הרגל...

לפתע רואה את לשונו האדומה ומרגישה את רטיבותה וחומה על הבוהן שלי.

הרעד שאוחז בי – לא משאיר מקום לספק – אני עומדת לגמור .

הגוף שלי מטלטל הרטיבות בן רגליי מאיימת לפרוץ את התחתון.

הבוהן שלי בתוך הפה שלו החם, עולה ויורדת .

לרגע היא בפנים לרגע בחוץ... או אלוהים אוי .......

מצווה עליי לפתוח את העיניים שאסתכל עליו בשעה שהוא מכניס את הלשון שלו ברווח שבין אצבעותיי.

ואני מסתכלת ורואה איך הזין שלו עומד לקרוע את מכנסי הג'ינס שלו.

היד שלי מגששת לכוון הריץ רץ- והוא פורץ במלאו הדרו....

והוא עבה והוא גדול וכיפתו גדולה ומקיפה את כולו, צבעו מעט סגלגל והוא מתוח ויפיפה.

רוצה להרגיש אותו בתוכי, אבל האיש הזר לא נותן לי ולא מרפה מהבוהן שלי, רגע הוא בימין רגע הוא בשמאל רגע בן האצבעות רגע בכף הרגל.

אני מתחננת בפניו, תן לי להכניס אותו אליי לפה, להרגיש אותו.

הוא נשכב על הספסל לצידי, הראש שלו לכיוון הרגליים שלי אני מתכופפת אליו והוא ממשיך ללקק את רגליי בשעה שאני יורדת לו על הזין  הסגלגל שלו.

הזין שלו ממלא את כל חלל הפה שלי, הכיפה שלו מגיעה לי עד סוף הלוע.

שומעת אותו גונח ולא מרפה, עכשיו לוחצת עם ציפורני ידיי האדומות על הביצים המגולחות שלו, הפה שלי סוחט לו את הזין כמו מבקשת לאכול ספגטי חם וטעים.

קולות היניקה ההדדיים ממלאים לרגע את השקט, הוא נאנח ואני מרטיבה.

אצבע אחת שלי נשלחת אל בן רגליי- דוחפת אותה לאט לאט. מיצי האהבה שלי החמים מרטיבים אותה מייד.

הוא מוציא אותה ומלקק אותה בתאווה ומכניס אצבע אחת שלו עבה וגדולה.

עכשיו הוא כבר עומד, הוא מרים אותי ומשעין אותי כנגד עץ בחורשה.

מוריד את תחתוניי – מריח אותם ומחדיר את הזין שלו לאט לאט.

מוציא מכניס מוציא מכניס – אוו עוד עוד עמוק , כן כן.

בליל של קולות- לא מזהה מה שלי מה שלו.

הגב שלי נשרט כנגד העץ – כורכת את רגליי על גבו, אצבעות רגליי עוטפות אותו.

אני שורטת אותו בחזרה עם אצבעות רגליי והוא נאנח ומבקש עודדדדד.

מניח אותי בעדינות על הספסל- מרביץ ליקוק נוסף בבהונות רגליי.

לא מצליחה להשתלט על הרעד ומרגישה שעומדת להתפוצץ, אני עומדת לגמור  אני צורחת והוא מחזיק את הזין שלו שהופך סגול יותר ,

הפה שלו סוגר על הבוהן שלי והזין שלו זקוף ביד שלו כשהוא משפשף אותו בידו.

אוווווווווווו עכשיו באה הגמירה שלי, כן כן אווווווווו עוד עוד ליקוק אחד ודייייייי


כולי רועדת שאני מרגישה את הרטיבות מתפרצת וגומרת כמעט מתעלפת. הוא מכה עם הזין שלו על הרגל שלי ומשפשף – אני מוציאה את היד שלו ומכניסה אותו לפה שלי, הוא חם כל כך ומתוח הכיפה שלו מתרחבת ואני מרגישה שהוא עומד לגמור, עוד מציצה אחת ועוד ליקוק סביב הכיפה והנה זה באאאאאא.

שטף חם וסמיך פורץ, אני מרימה את כפות רגליי ונותנת לו לגמור לי על האצבעות. כמה חםםם כמה טוב . עוד שפשוף אחד ואני מרשה לעצמי לנקות לו אותו עם הפה שלי, לא משאירה טיפה אחת אפילו, גומעת אותו עד הסוף, טיפה עוד יוצאת מהכיפה לכיוון סנטרי. מגששת עם האצבע שלי והציפורן האדומה שלי קולטת אותה ומכניסה את הסוררת לפה, טעיםםםםםםםםםםם.

שנינו מתפרקים על הספסל, מתנשמים בקושי.

אומר "שמי אבי" אומרת נעים לי מאוד.

"לא תגידי לי את שמך" שואל.

"לא היום, אולי בפעם הבאה"

"תהיה פעם הבאה"

"כן, ביום חם אחר"

תבואי עם הנעליים האדומות"

"לא, יש גם סנדלי זהב משגעות ולקה שחורות יפיפיות"

"שנקבע לאותו יום באותה שעה שבוע הבא?"

"בשמחה"

"יום טוב שיהיה לך מתוקה"

"תודה, גם לך- ותודה על החוויה"

מה זה אומר לוותר על הכוח שלך?

אחת הסיבות לכך שמערכות היחסים

שלנו נוטות להיכשל היא שאנו מתחילות בטוב, עם הרבה ביטחון ודימוי עצמי גבוה, אבל אז לאט לאט, בלי לשים לב, אנו מתחילות לוותר על הכוח שלנו...

 

לוותר על הכוח זה תהליך שקורה תוך כדי תנועה ומתחת לפני השטח. ברוב הפעמים, אנו כלל לא שמות לב שזו הסיבה שהקשר יצא משיווי משקל או שזו הסיבה שבגללה אנחנו מרגישות פתאום היסוס וספק מהצד השני. אנחנו בטוחות שאנחנו מלאות בטחון ופאסון, כשלמעשה, במקום לנהל קשר בריא של תן-קח, אנחנו נותנות את הכוח שלנו ומקבלות בתמורה אכזבה.

הבוקר חברה טובה שיתפה אותי בכך שהבחור שיצאה איתו מספר חודשים סיים איתה את הקשר בטענה שפתאום היא השתנתה לו. "הפכת להיות נשית מדי" הוא אמר ללא קמצוץ של בושה, כאילו ולהיות אישה זה משהו שבא במינונים, ויותר מדי מזה - זה רע.

כשהיא סיפרה לי את זה, התרגזתי. לאו דווקא בגלל הניסוח הקלוקל של אותו בחור שהעליב את כל הנשים באשר הן נשים (ובטח ובטח פגע בה), אלא בעיקר בגלל שהסיבה שנפרד ממנה מצביעה על הגורם לכישלון הקשר - לטענתו, היא ויתרה על הכוח שלה. אם בהתחלה היא הייתה קשוחה ובטוחה, עם הזמן, היא הרשתה לעצמה להיות גם פגיעה ורכה, רק שבזמן שהיא הגדירה זאת כרגישות קליטה, הוא התייחס לזה כחולשה וויתור על הכוח.

הרבה פעמים אנחנו משתמשות בניסוחים כמו "הגבר שלי נותן לי כוח" או "הוא סחט לי את כל הכוחות", כשבעצם, אנחנו שוכחות שהכוח שלנו לא יכול לעולם להימצא בידיו של מישהו אחר, ואם נתנו למישהו אחר את הכוח לשמור על הכוח שלנו, הרי שויתרנו עליו.

כשאנו נותנות את הכוח שלנו, אנו שוחקות את ההערכה העצמית שלנו, מטייחות אי נעימויות ומסתכנות בביטול עצמי. אנחנו עשויות לחשוב שהבחירה להימנע מעימותים, לעגל פינות, להתפשר, לרצות, ללטף ולשתוק היא נוחה ונכונה כדי לשמור על מערכת היחסים, אך למעשה, בטווח הארוך היא תכשיל אותה.
 

חלום או מציאות
כשידך הענוגה נוגעת בכל גופי
כשמילותייך עוטפות את נשמתי
כשראשך מונח על כתפי

האם חלום או מציאות?

כשריח גופך מתערבב עם ריח גופי
כששפתותיך נוגעות בכל פיסה שבי
כשחיוך מאיר את יומי

האם חלום או מציאות?


כשאתה לוחש לי את רזי אהבתך
כשנשמתך אליי יוצאת בתפארתה
כשזיו פניך מראה כמה מאושר הינך

האם חלום או מציאות?

כשמחשבותיך מלאים במחשבות עליי
כשכל רגש שלך מופנה אליי
כשתשוקותייך מכוונות כלפיי

האם חלום או מציאות?