אין מנעול והשער אינו סגור

התאווה מרעידה ומנסה להתפרץ.
מבקשת ביטוי,דורשת סיפוק.
רוצה הכול ולא יודעת
מאיפה להתחיל.

התשוקה מכה בנו גלים גלים,
שפל וגאות שזורות אחת בשנייה.
מתואמות והאדווה מחבקת אותנו
בחול מקררת את חום הגוף הקודח.

לרגע עוזבים וכמיהה נובטת
וגופנו מתייסר למגע.
מחשבות רצות וגורמות
לכאב ראש,לתעתועי קינה.

כשהשחר מפציע מאיר את החדר,
מביטה בך עטוף בקורי שינה.
אז היא מרימה את ראשה בענווה
צובטת הלב ,מזכירה שהיא קיימת
ומונה את תבליניה,
האהבה.