סיפור לשבת:
הוא ישב בפארק. כולם קראו לו המנכ"ל. אבל עכשיו הוא ישב ולא ידע מה לעשות. החובות היו עצומים. הנושים לא הפסיקו לצלצל ולשאול "מה קורה עם התשלומים?". העובדים רצו העלאה. הלקוחות רצו הנחה. שום דבר לא הצליח לו. איך יוצאים מהבלאגן הזה? אם רק היה לו את הכסף לעשות את מה שצריך לעשות... כך חשב לעצמו.
לפתע הופיע איש זקן וחביב והתיישב על הספסל לידו.
"מה מציק לך, אישי הצעיר?"
פתאום הוא הרגיש נוח, והתחיל לספר לזקן על צרותיו. הזקן הקשיב קשב רב, ואז אמר לו "נראה לי שאני יכול לסייע לך". הוא הוציא מכיסו פנקס צ'קים, וכתב משהו.
"כשנפגש כאן עוד שנה, ותחזיר לי את הכסף". חייך, השאיר את הצ'ק על הספסל, והלך.
המנכ"ל הביט על הצ'ק ונדהם השם שהופיע שם היה "וורן באפט", אחד מעשירי תבל.
והסכום היה 5 מיליון דולר.
פתאום הוא הרגיש איך קומתו מזדקפת, איך ריאותיו מתמלאות אויר, ואיך מבטו מתיישר קדימה. הוא צעד למשרדו, הניח את הצ'ק בכספת, ואמר לעצמו: "עכשיו שיש לי את הגיבוי של 5 מיליון הדולרים האלה", אוכל לעשות את מה שצריך לעשות.
הוא החל לנהל משא ומתן לפריסת חובות מול הספקים. הגדיל את האשראי מול הבנקים. קידם את העובדים הטובים ופיטר את הבינוניים. יצר שיתופי פעולה חדשים והשיק שירות חדש בעל ערך מוסף. והעסק? העסק חזר למסלול ההמראה.
שנה לאחר מכן, המתין המנכ"ל לפגישה עם וורן באפט. הוא החזיק בידו את הצ'ק, אותו צ'ק שהחליט לא להפקיד, הצ'ק שהעניק לו את הבטחון לעשות את מה שנכון לעשות.
וורן באפט אכן הגיע. צועד לעברו ומחייך.
הוא התיישב על הספסל כשאשה במדים לבנים רצה אליו ותפסה אותו בידו "זו פעם אחרונה שאתה בורח לי ככה! ותפסיק להטריד אנשים ברחוב", היא נזפה בו.
ואז פנתה אל המנכ"ל "אני מקווה שהוא לא הטריד אותך, הוא בסך הכל זקן חביב שסובל ממחלת נפש. הוא מסתובב ומציג את עצמו בתור וורן באפט. אני מקווה שתסלח לו".
המנכ"ל ההמום הביט בצ'ק שבידו והבין – זה זיוף של חולה נפש.
כל הזמן הזה הוא חשב שיש לו 5 מיליון דולר מאחד המשקיעים הטובים בעולם. וזה היה בלוף.
אבל הזיוף הזה העניק לו את הבטחון לעשות את הדבר הנכון.
בעצם, היכולת לעשות את הדבר הנכון, תמיד היתה בידיו, בתוכו.
ועם המחשבה הזו, הוא חייך לעצמו, והלך לקנות גלידה, בדרך חזרה למשרד.
קודם כל תאמינו בעצמכם. יש לכם כוחות להתמודד עם כל מה
שהעולם משליך לעברכם.
שבת שלום לכולם!
