עומדת מול המצבה .. ומרגישה כל כך מנוקרת .. לא שייכת.. קרה .. והדמעות אינם יבשות ערובות עיניי.. כאילו איך אפשר לחליף אותך האישה הכל כך חמה. הכל כך מיוחדת שכל כך מלאה באהבה והבנה .. לתת לך ללכת ולקבל אבן קרה מנוקרת..
זה לא עובד ככה זה פשוט לא עובד ככה!!
ואבא לוחש צריך להדליק נרות.. ואני מביטה בו ומביטה במצבה ועונה .. זה לא יחמם את האבן כמו שאת היית .. והוא חובק את כתפי מכניס אותי אל בין זרועותיו .. אני פה הוא אומר אני פה בשבילך .. אני יודע שזה לא הרבה אבל אני פה.. ואז הן הגיעו ושטפו את כל פניי הרי גם ממנו נלקחת .. וגם לו עצוב ולכולם..והכאב הוא לא רק שלי הוא של כולם.. .. וזה לא מנחם זה בכלל לא מנחם.
אני אוהבת אותך ואת חסרה לי .. ובור עמוק נפער בנשמה שלי. ואני צריכה למלא אותו לפחות מעט ממנו .. ולא יודעת איך .. ולא יודעת אם זה אפשרי.. ולא יודעת פשוט לא יודעת:(
לפני 18 שנים. 15 באוקטובר 2006 בשעה 10:45
