לעולם לא תדעו-מה באמת מתחולל פה

מבט שובב, לא מובן לי, מכווצת גבות לכדי כאב , מנסה לפענח את פשר ההבעה החצי תמימה על פניו.
הוא תמים כמו ילד, אך בו זמנית בוערת בו התשוקה לשבור את כל המוסכמות , לטרוף אותי כמו קניבל שזה עתה הריח דם אחרי תקופת בצורת ארוכה.
מביט בי, מחייך, אם רק יכולתי אל תוך מוחו לצלול ולו רק לרגע, מעניין אם אז הייתי חוזרת עם תיאבון מחודש..
יושב לו , פסוק רגליים , שפתיו מתעוותות למין חיוך בזוי, התאווה נודפת ממנו כמו סירחון של בואש,
כבר מת להסתער עליי, את בגדיי לתלוש הוא ודאי רוצה, אך מאופק הוא כג'נטלמן, ולא מביע צרכיו..
בואי.. מסמן לי עם האצבע , ואני ככלבה קטנה ומרוטה גוררת את גפיי אליו במהירות .
עלי עליי הוא אומר לי , ובין רגע בטני התפרשה על ביכריו וגבי אל פניו הופנה. הצמיד את לחיי על השפה עליה ישב, ועם היד השנייה ליטף את ישבניי שהופנו כלפיו.
תפס בחוזקה שיחרר ושוב לפת כאחוז דיבוק 'תן לי!' צרחתי . והוא בתגובה 'תסתמי' רק צעק ,' את פה רק בשבילי אם זה לא ברור לך , וצרכייך וצרחותייך הן לא רצוניות כלל!'
ידו גלשה תחת שכבות הביגוד המכבידות לפתע, ואצבע אחת שלו גיששה אי שם בין הישבנים , גיששה ונדחקה עוד ועוד פנימה.. 'הנה מה שחיפשתי...' הוא לחש בסיפוק.. והרגשתי את מיצי מתערבבים תחת סיבובי האצבע שלו..
הוא שלף את האצבע באיבחה מהירה, בעודי מפנה אליו את עיניי לראות את פניו אותה אצבע מגששת , ספוגה ומדיפה עברה לי על השפתיים, מתנקה משאריות הברטולין שדבקו בה.. נדחפת פנימה מגששת שוב הפעם בחיפש אחר הלשון הרעבה.. והנה מתחיל לו הריקוד הלא שפוי בין האצבע המוכתמת ללשון השואבת , ריקוד הזוי שאת עונג מחולו לא אוכל לפענח לעולם..