לעולם לא תדעו-מה באמת מתחולל פה

הכל כל כך שקט, הפלאפון דומם משיחות, הדלת נחה מטריקות, ורק המחשבות בפנים.. צורחות!!!
עוצמת עיניים ,מנסה להירדם, אך המוח שלי ער מתמיד לא מניח לי להתעלם .
כמו מטורפת משתיקה את עצמי בקול רם, מנסה להכווין את השיחה לכיוון רגוע ..
אך מה הטעם .. זה לא עוזר, הראש שלי מתפוץ כבר מכאבים .
המחשבה מאמצת, לא נכנעת לי ומתעקשת . מתישה אותי ואפילו לאונן בשקט לא מרשה לי ..
מה לי ולה.. למה היא ממלאת אותי ולא מותירה לי ברירה.
מחשבה חמדנית אובדנית שלא מאפשרת לי לחיות כשיגרתית.
מה את רוצה ממני.?!
תאמרי זאת ברור!!!
אני עייפה כבר, ומבולבלת .. ולא רוצה קילור
קילור או שיחרור... במה חפצה נפשי .. .
הרי החופש הוא מושא לאובדן אישי..
עד כמה האדם באמת יודע מה טוב לו, ועד כמה הא יודע לבחור לעצמו את נתיב סיפוקו ..
מה יש באותו קילור שמשביע את רעב מחשבותי..
מה יש בו שנותן לי שקט בלילותיי?
כמו סתומה גמורה הולכת עם הראש בקיר. ומה בעצם המזור למה שאני נואשות מנסה להסתיר ?