הכמיהה מטשטשת את ראייתי, הכמיהה לקבל את מנת חלקי, לא מסוגלת למקד את הפוקוס..
"עונש מגיע לך חצופה קטנה.."
אויי..רק שיגיע כבר, הגוף לא יכול לחכות יותר, איזור החלציים כאחוז תזזית , הנוזל כבר לא נספג יותר בפס הדקיק שאמור לעצורו מלזלוג, פסים דקים נמשכים בפנים הירכיים , והריח סביבי מתמלא באדיי ברטולין ..
אני עם הלחי על השיח המפוספס מנסה לצוד את כפות רגליו המתהלכות אי שם, "תני לי לראות כמה גבוה פלחי הירח האלה יכולים להגיע זונה קטנה."
והעיינים מתכווצות להן ממאמץ המופעל על הפנים תוך כדי הרמת האגן שלי גבוה כל כך עד שאני מרגישה חוליה חוליה שמתקמרת לה אחת אחרי השניה עד לכדי קבלת עמידת חתול הפוכה כאמור..
לו רק היה לי זנב, הוא כבר היה מגיע לפי הפתוח והמתחנן..
הוא מזיז את החוט בין הפלחים שלי ונפעם לנוכח הרטיבות הדולפת , נושף לתוך הכוס שלי נשיפה קרירה, וההוא מתכווץ כתגובה ומכניס אוויר פנימה.. רק שלא יצא, רק שלא יצא..
לפתע אני מרגישה דבר מה חודר לתוכי אך דק מדי לזין ובו זמנית עבה דיו בשביל אצבע .. אך לא היה לי הרבה זמן לנחש מה שם מזיין אותי קלות בלוע האחורי הרטוב, כי כף רגלו הוצמדה לפני ובוהן מכוסה בברטולין הוכנסה לי עמוק בתוך הפה, "תטעמי את עצמך כלבונת "..
כמה בוהן קטנטנה יכולה להיות טעימה מעין כמותה, שיכורה מהברטולין של עצמי המשכתי לינוק את אותה הבוהן , מתאמצת להראות לו עד כמה אני להוטה לינוק דברים גדולים יותר..
אך הוא רק סתר לי קלות על הלחי עם הכף רגל החצי רטובה ספק מהברטולין שעוד נותר עליה וספק מהרוק שנשפך לי מהפה בכמויות, "את מעליבה אותי כלבונת, את לא מרטיבה מספיק".
לא האמנתי למשמע אוזני , לא מרטיבה מספיק?! אני?! על סף התייבשות היה ניתן לאבחן אותי באותו רגע מרוב הנוזלים שגעשו מתוכי כמו מוולקנו רותח, אני לא מרטיבה מספיק.. איך מרטיבים בכלל ?! איך אם יש משהו שהגוף באמת לא מסוגל לחזות מראש ולא לווסתו זה את כמות הברטולין שתשפך כל פעם, וכמה זה מספיק בעצם.. למה אני חושבת את כל הדברים האלה כשאני למעשה צריכה להיות עסוקה בזין שמפלח את ישבני ומוציא מריאותי שאגות חייתיות.. למה..
לפני 16 שנים. 19 באוקטובר 2008 בשעה 21:38
