בחייאת ג'וני, תתנהג יפה

אבל אני חייב להעלות את זה על הכתב.
הסיפור אמיתי וכשר למהדרין (אם כי הוא מסופר מנקודת מבטי הסובייקטיבית).
לא רציתי לחזור הבייתה היום. למי שלא גר עם הוריו ארבע ומשהו שנים ופתאום חוזר לגור איתם (ובמיוחד לאחד שמערכת היחסים שלו עם משפחתו רעועה משהו) זה מובן לגמרי.
הסתובבתי בקניון ליד איפה שאני עובד. עישנתי סיגריה מגולגלת. האווירה פתאום נעשתה הזויה משהו, ראיתי בחורה שהתגברתי עלייה לא מזמן (נפשית, נפשית, כשבחורה מרביצה לי אני בד"כ לא מחזיר, ואם היא מושכת בעיניי אני גם לא טורח להגן), ראיתי איש טלוויזיה מימי ילדותי, שכשראיתי לפי תגובות הילדים בקניון שגם הם גדלים עליו זה ריגש אותי משהו. אני שוב סוטה. מהנושא.
אני פוגש בזוג עלמות חן שהסתובבו להן חסרות מעש בקניון. הן היו צעירות ממני בכמה שנים. אחת מהן הייתה חננה (כמו שהייתי בגילה) והשנייה הייתה קרובה מאוד למה שאני היום (ואולי אפילו יותר מופרעת...). מעכשיו אתייחס יותר אלייה בסיפור אז לשים לב.
דבר הוביל לדבר ודיברנו על סטיות מיניות. היא סיפרה לי על קטע שלה. חשבתי שהיא צוחקת איתי, אבל בהמשך השיחה התברר שיש לה כמה שריטות בתחום ואני אמרתי שאני מזוכיסט. היא אמרה שהיא חלשה פיזית (מה שהתברר כלא לגמרי מדויק), אבל אמרתי לה שיש מקום בגוף הגבר שבו אם פוגעים לא כל כך חזק זה כואב, ואם פוגעים חזק אז...
לא ניכנס לאיזה טובה עשיתי בשבילה (לא טובה מינית), אבל זו הטובה שהיא עשתה בשבילי (ולמעט העובדה שהיא מיאנה לתפוס לי בביצים היא עשתה כל מה שביקשתי ממנה ומעבר).
נכנסנו לאחד המעברים האלה בקניון שאף אחד אף פעם לא עובר שם.
היא הייתה קצת נבוכה בהתחלה. אני עמדתי בפיסוק וידי מאחורי הגב. היא הציעה שחברתה תחזיק אותי, אבל היא בכלל הייתה בהלם מכל הארוע וישבה בצד ולא הסתכלה במתרחש. אז אני הצעתי שהיא תחזיק אותי. היא תופסת לי את הזרועות בכוח מפתיע. יכולתי להשתחרר, אבל למה לי. אני מסתכל לתוך עינייה השחורות העמוקות והנוצצות, מבחין בצורתן האוריינטלית, ו... "מה עכשיו?" היא קוטעת לי את חוט המחשבה. "המממ..." אי אפשר לבעוט ככה, "תני לי עם הברך".
בום!
"זה היה בסדר?"
אני מסתכל בה. היא רזה, חזה לא גדול אבל זקוף, שער שחור חלק. פה משורטט. יפהפייה.
"את צוחקת? אני למדתי קראטה חמש שנים. תחטיפי!"
בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!
אני מחבק אותה. כאב ביצים הולך ומתבשל. סיכמנו על מילה שבה מנתקים מגע.
בום!
בום!בום!בום!בום!בום!
בום!בום!בום!
בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!
בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!
בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!
בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!
בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!בום!
"פילדלפיה". אני לא יודע למה, אבל האינסטינקט הזה שמביא את הידיים לאשכים במקרה של פגיעה, אני מתגבר עליו ממש בקלות ולא מגן על עצמי. אני נח 30 שניות.
בום!בום!בום!בום!בום!בום!
בום!בום!בום!בום!
בום!בום!בום!בום!בום!
בום!בום!בום! " אך!"
מסכנה. היא דחקה אותי עד הקיר עוד לפני 30 ברכיות, ועכשיו היא מחליטה כנראה לכלות בו את זעמה.
"את בסדר?" רק אחרי 3 שעות קלטתי כמה אירוני זה היה לשאול אותה את זה אחרי שהיא דפקה לי איזה חמישים ברכיות לביצים.
אז עברנו לאגרופים. בערך באותו סדר גודל. הבחורה הזאת באה לעשות עבודה. בין לבין האגרופים התיישבתי על הרצפה. "אתה רוצה שאני אדרוך עליהם או שאני ארוץ ואבעט?" מקוריות!
"לרוץ נשמע לי קצת מפחי..." היא דורכת לי על הביצים. אני יושב ברגליים בכמעט שפגאט והיא עומדת לי על הביצים, מפעילה כוח ומורידה את רגלה ככל האפשר.
בסופו של דבר היא גם רצה ובעטה.
נשכבתי על הגב. היא דורכת לי על הביצים, אני מכוון עם ידי את רגלה במדויק. היא רוקעת עליהם כמה פעמים.
אחרי עוד כמה ברכיות ואגרופים, היא נתנה לי בעיטה יחידה שחיסלה אותי. למעט כדקה אחת באמצע (וזה ארך כמעט שעה) שהתפתלתי על הרצפה וכמה דקות שנחתי, היא ממש כיסחה לי תטקסטורה. אחרי הבעיטה האחרונה פשוט צלעתי יחד איתן אל מחוץ לקניון.
"את ממש טובה בזה" מחייך.
"לפעמים זה טוב שאין לי רגשות" מחייכת.
"יבוא לך לעשות את זה שוב מתישהו?" שאלתי.
"לא כל יום, אבל אפשר מדי פעם. ממש אהבתי את תחושת הכוח".
החלפנו טלפונים, התחבקנו ונפרדנו.
עכשיו זה בערך חמש שעות אחרי והביצים שלי נפוחות, סגולות, גבשושיות כאלה ובעיקר - כואבות!
קשה לי לתאר את התחושות שחשתי אבל אני יכול להגיד ככה-
אני נהנה גם מסקס "רגיל". אבל זה (למרות שאני לא בהכרח גומר והיום למשל לא גמרתי) מהנה פי 10. מעין תחושת התעלות, אדרנלין, ובעיקר אושר.
כשהיא התחילה עם הברכיות אני עוד הייתי בשוק ששכנעתי אותה לעשות את זה. לא חשבתי על כלום, לא ציפיתי לכלום. חשבתי שהיא תפחד ותיתן חלש. לא חלש ולא אבו-טיר. זה היה הסקס הטוב שהיה לי בחיים.
איזה יום.