כמו שאמרה לי מישהי חכמה(:
וזה כל כך נכון,
ואני לא מדברת על הסופלה שנגמר לי עוד לפני שאני מתחילה לאכול אותו...
בניתי על הסופ"ש האחרון הרבה,
בתור מה שאמור להיות החיץ בין השנה שהייתה לבין החודש הקשה שהולך לבוא...
היה אחד הסופ"שים הקצרים ( מתאפקת לא להגיד "אם לא ה-"...)
והמדהימים!
כל שניה תענוג.
כמה שחיכיתי לו... לא יכולתי לדמיין עד כמה יהיה לי טוב.
זה התחיל בלראות אותך, אחרי שכמעט 3 שבועות לא היה לנו זמן יחד.
אני אוהבת את הרגעים האלה, שאני באה אלייך עם כאלה געגועים,
שכשאני כבר רואה אותך, במקום לחבק, אני מרביצה,
על זה שהיית כל כך רחוק...כן, ברור שזו אשמתך.
ואז לאט לאט, אני נרגעת ומתרככת,
ואנחנו מתחברים לכירבול מושלם,
כזה שבכל שקע אצלך נכנסת בליטה שלי, ולהיפך.
וזה מרגיש כאילו לא היינו בנפרד אפילו יום אחד.
נימנום, שהופך למיזמוז, שהופך ל...
וחושבת שכבר הצלחתי לעבוד עליך.
ואז אתה אומר לי "אחרי המסיבה...",
ואני כבר לא מתקוממת, אתה יודע מה טוב.
המסיבה.
חיוכים, סוכר, קצת ריקודים...
אנשים חדשים ואנשים מוכרים.
ואתה ביניהם, מולי ולידי,
בתוך כל הרעש, מרגישה שאתה רק איתי.
לחיים יש מין דרך כזאת לזרום כל כך יפה,
שגם התוכנית הכי דקדקנית ומסודרת מראש לעולם לא תתקרב לזה.
אז נכון שג'וני קצת עזר לי... (למרות שבכלל רציתי את ג'ק)
אבל נראה לי שבין כה וכה זאת לא הייתה הסיבה לסימום...
מוקפת בכל התחושות הנעימות שיכולות להיות
וכמעט שוכחת שיש מסביב מסיבה ואנשים.
רואה רק עד החיוך שלך,
ואחרי זה שום דבר לא קיים בשבילי.
בבית.
אומרת לך שבא לי לראות את הזריחה.
נדמה לי שאתה עולה לגג ובודק.... לא, עדיין אין.
לפעמים אני מרגישה שאני רק צריכה לבקש, ואתה תביא לי את הירח.
בשאר הזמן- אתה סתם כל כך מתוק שבא לי לשים אותך בגביע וללקק.
לילה. כבר שכחתי כמה כיף לישון איתך.
בוקר. ועוד יותר כיף להתעורר לידך...
ליטופים ונישוקים של ארנבון חצי מנומנם.
השעון מזכיר לנו שזה הזמן לקום.
שעתיים של התנהגות חייתית,
ואז המציאות קוראת לנו שוב, ואנחנו נענים לה באיחור אלגנטי.
18שעות של הנאה מרוכזת ומילוי מצברים,
עד הפעם הבאה שאני אוכל להרשות לעצמי להנות ככה.
חיים-
נתראה עוד חודש(:
נ.ב- קיבלתי מתנה. מתנה שלא קל לתת.
והיא ניתנה לי כל כך בטבעיות, שאני לא חושבת שהנותן יודע עד כמה זה נגע בי.
