אתר חפירות

יש לפעמים...
הדקים פסיכולוגיים או נפשיים בסיטואציות מיניות שגורמים לי להרגיש כמו
נשיפה עדינה בעורף, שמצמררת לי את הקרקפת ושולחת עונג לכל הגוף, אחר כך נכבה לי המוח. אחר כך -טוב-. כל כך -טוב-.
אני קוראת לזה 'אורגזמה מוחית'.


הכאב נוראי, פי מיליון יותר גרוע מלדפוק בוהן במשקוף, לא מסוגלת לנשום. נשנקת ומנסה לזחול, לגרום לו להפסיק.
קחי את זה הוא אומר לי. כאילו עוד כמה רגעים זה יעבור. אבל זה לא. זה לא מהסוג הזה, זה פי מיליון יותר גרוע מלדפוק את הבוהן במשקוף, וזה לא יעבור. קחי את זה. ואני לא יכולה.
קחי את זה. אם הייתי יכולה לנשום או לנשוף הייתי אומרת שלא. מה לעזאזל נראה לו בכלל? שזה כמו לדפוק בוהן במשקוף?! מה ז"א 'קחי את זה'?! נראה לו שאפשר להתמודד עם כזה דבר?! אידיוט!
אני מנסה לזחול או להדוף אותו ממני והוא נשען עליי, קרוב. המוח שלי כבר לא מתפקד כמה רגעים מרוב כאב, סוג של פניקה.
ואז הקול שלו מוצא את דרכו אליי, העיניים שלו ממסמרות אותי, קחי את זה. ואני מוצאת פתח דרך המילים או המבט ונושמת אותו. דגדוג רץ לי מהעורף אל הקרקפת, מהעורף אל כל הגוף, מתחלף עם גלים של כאב.
אני נושמת אותו דרך הכחול העצום הזה שמעולם קודם לא היה לו כזה צבע, דרך איזה רוגע שפועם בגלים במוח שלי בעקבות הקול, המילים, המבט, הנשימה שלו, היותו.
המוח שלי נכבה. רק גלים של כאב ושל כחול.

אחר כך יש רק עונג טהור. של השכל. רפיון מוחלט. מצאתי הדק חדש לאורגזמה מוחית.
ואפילו לא חשבתי שדברים כאלו קורים במציאות. תמיד זה היה רק סוג של סיפור מחרמן, או רעיון רומנטי, כל העניין הזה שמדברים עליו עם הכאב והלקחת.


עדיין, נדמה לי שאני מעדיפה את הכואב-נעים הישן והטוב והפעלת הדקים אחרים.