סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אתר חפירות

לפני 14 שנים. 25 במרץ 2010 בשעה 18:04

כן, הייתי רוצה בכל יום להירדם איתו, בכל יום להתעורר איתו, בכל יום לרצות מחדש להירדם איתו שוב, בכל יום להחליט שאני רוצה אותו בחיים שלי. רוצה אותו. ממש כך. כמו שרק באופן הכי עמוק אפשר לרצות בן אדם.
אולי זה מה שגורם לי אחרי יום עבודה לעשות את הנסיעה של השעה וחצי עד אליו ולקום בשש בבוקר כדי לעשות את הנסיעה הזו שוב חזרה לעבודה. בלי להיות בבית שלי במשך שבוע, בלי לחשוב שזה מוזר או מאמץ.
מצד שני, מה זה אומר אם הבן אדם לא מצליח יותר מפעמיים או שלוש בכל החודשים האלו לבקר אצלי? מה צריכות להיות הנסיבות כדי שבכנות הוא יאמר שהוא לא יכול?
עכשיו, נגיד שזה מסובך טיפה יותר. הרי לכם בעיה לוגית:
הבן אדם גר עם ההורים.
אז מרוב שאת רוצה להיות לידו, את טכנית מבקרת אצל ההורים כמה פעמים בשבוע. את לא סתם אחת שהם לא רואים ולא מכירים. אז בגלל שאת לא סתם אחת, מצופה ממך על ידי כל הצדדים להכניס לחיים שלך גם את ההורים שלו. הרי את אצלם כמה פעמים בשבוע, למה את אף פעם לא מתחברתת...?
התסבוכת הלוגית: אם היית סתם אחת, אז הוא היה יכול לבקר אצלך יותר?

עכשיו נניח, שזה אפילו מעט יותר מסובך מזה. הרי לכם בעיה פסיכולוגית:
את מן טיפוס כזה של זאב בודד. גדלת כאילו את לבד. חינכו אותך להיות לבד. כנגד כל העולם. את לא רוצה להכניס אף אחד לחיים שלך או להתערב לאף אחד אחר בחיים. את לא מסוגלת להבין (ברמת התחושות שלך) את רעיון המשפחה המורחבת ולעולם לא יהיה לך נוח איתו (עם הרעיון).
אם את מחליטה שאת באמת רוצה מישהוא בחיים שלך, זה לא סתם, זה כי את מתאווה אל האדם הזה בכל מאודך, לא ברמת התשוקה בלבד, ברמת כל ההווייה שלך שמוצאת בו משהוא שהיא רוצה לשמור לעצמה תמיד.
עם זאת, את זאב בודד.
וגם אם בעוד חמש שנים תוכלי באופן חופשי למדי לתקשר פחות או יותר עם המשפחה שלו, זה לעולם לא יהיה לך נוח. זה לעולם לא יהיה משהוא שאת רוצה לעצמך. את פשוט לא מסוגלת לקבל את רעיון המשפחה המורחבת. לא ברמת הלתת להם להיכנס לחיים שלך, או להיפך.

עכשיו תארו לכם תמונה, שבה אותו האחד המדובר, לעולם לא יוכל להבין את הלבד הזה שלך.
הוא יכול להגיד לך באותה הנשימה שהוא אוהב אותך ושזה צריך יהיה להגמר מתישהוא אם את לא מתאימה אל תוך התוכניות שלו לגבי מה שהוא מחפש.
התסבוכת הפסיכולוגית:
הוא יגרום לך לחשוב שאת יכולה להיות מה שאת ומה שבא לך, לעולם הוא לא ירצה לגרום לך אי נוחות. הרגש העצום שבוער במגע (הפיזי, רעיוני, נפשי, כלשהוא) ביניכם אינו תלוי בדבר והוא שם פשוט כי אתם כל כך שם אחד עבור השני. בגלל זה את רוצה אותו כל כך.
אבל אז, הו, אז... באותה הנשימה... מה שאת בשבילו בתוך החיים שלו יצטרך להסתיים מתישהוא. בגלל שאת כזה מן זאב בודד.
אבל הרי את כבר כל כך רוצה אותו.

וכל הכאב הזה שלך מן המרחק הבלתי ניתן לגישור הזה בין מה שהוא באופן מושכל אומר לך, לבין כמה שאת לא מתאימה לתוך המסגרת של מה שהוא רוצה לבנות לעצמו...
מה את אמורה עכשיו לעשות עם כל הכאב הזה?



בחורה מתאהבת, עושה את כל הדברים הלא נכונים, אבל רק כי היא כל כך רוצה.
עכשיו - בגלל מה שהיא- מצד אחד הוא יגרום לה כל כך לרצות,
מצד שני,- אם רק אי פעם יבין כמה שהיא לא כבש- זה יצטרך להיגמר.

כמה שכואב לי. אולי לפעמים, שני אנשים מאד מאד קרובים יכולים לחיות בשני עולמות כל כך שונים שלא יוכלו לעולם להפגש באמת.

poetry lover - כואב לקרא. כל כך מזדהה.
שולחת חיבוק.
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י