אתר חפירות

פעם כתבתי שירה, האם אתה יודע?
שלב טיפוסי בהתבגרות.
כיום אני נכתבת. שלב אופייני להשתייכות.
אני משתייכת אליך לאט, בדרך חתחתים,
לא בלי נסיגות, כמי שפוסע לראשונה,
צעדים מהוססים.
ריצה קצרה, איבוד שיווי משקל ונפילה.
והסקרנות,
והתאווה,
והתשוקה הבוערת,
גורמות לי לקום ולהתהוות בך
לחזור אל השביל הזה אליך,
לשים פעימותיי אל הבלתי מושג.

מסתובבת במעגלים להגיע אליך
רודפת אחר זנבי כדון קיחוט
במסע להכנעת הדרקון.
או שאאבד את עצמי,
או שתמשוך אתה בשערות ראשי.
מסתובבת סביב עצמי להגיע אליך
אתה נשאר איתן כנגד דון קיחוט
תחנת רוח נטושה.
או שתכניע את החולם
או שיאבד את הדרך. כמי שפוסע לראשונה,
מבטו תחתיו ואינו רואה,
ואינו מספיק בצעדי הענקים,
ונופל. ונאבד.

או שאכניע את הדרקון, או שאשאר מאחור,
כמי שלא הספיק, לא ראה, נפל.
אני פוסעת ללא זהירות, רכס הרים שחור,
לכאן או לשם, עוד רגע אפול, כקצף הגל.
אני פוצעת חלומות, נרקמת במחט דקה
של מילים קרות שמציתות בעירה.
אתה מפציע אותי לעולם חדש,
כמושך אותי מן המים, כמלמד אותי לנשום תחתם.
סותם את כל החושים שלי, או מלמד את שימושם.
זה האחד מן השניים, על רכס ההר..