יומני מגדלנה

בין בינות ערביים,
הרגשנו את סופנו מתקרב,
האוויר הלח נשק לעורנו,
עת ידענו כל כך הרבה כאב,

או אז החלה רוח מנשבת,
מרטיטה שני לבבות,
נאחזנו במה שנותר משנינו,
וידענו שלא נאהב עוד,

מתוך סופת החול שפרצה,
ראיתי את דמותך מתרחקת,
הושטתי ידי לעברך,
אך זו לא היתה משגת,

כשהסופה לבסוף שחכה,
ישבתי לבד בין הדיונות,
דמעותיי היו לנווה מדבר,
שנבע מתוך אלפי הזיות.

מגדלנה