יומני מגדלנה

חזרתי הרגע מדייט! עם בחור שהקשר בינינו היה במשך שנתיים "שלום-שלום" במסיבות ששנינו פקדנו באופן קבוע. תמיד נמשכתי אליו, אבל אני שונאת, שונאת, שונאת(!) להתחיל עם בחורים במסיבה, התנאים לא אופטימליים - מוזיקה רועשת, אנשים שמתנגשים בך פה ושם… מי צריך את זה? שנתיים אמרנו שלום אחד לשניה מתוך נימוס, בכל זאת - הפרצופים כבר נהיו מוכרים.
אז מה גרם לי להרים את הכפפה? תצחקו, אבל פייסבוק. נתקלתי בשם שלו שם והחלטתי לשלוח לו poke, הוא שלח poke בחזרה, ואחרי עוד פעם אחת שלחתי לו הודעה ומשם עברנו למסנג'ר… פטפטנו 3(!) שעות רצוף ולא הפסקנו למצוא דברים שמשותפים לנו, וצחקנו על זה שהיינו צריכים את פייסבוק בשביל להתחיל לדבר מעבר למסיבות. בסוף הצעתי לו לצאת לקפה או דרינק, והיום יצאנו לבית קפה בוהמייני וחמוד בחיפה, ועל ארוחת ערב המשכנו לדבר ולפלרטט מעט.
החלטנו שנסגור את הערב אצלו בבית, על סרט או משהו… נסענו אליו וצפינו קצת בטלויזיה, כמו שני תיכוניסטים מבוישים, ובסוף הוא לקח את המושכות ונישק אותי 😄 איך אני אגדיר את זה? התנשקנו כמעט 3 שעות.

בשביל דייט ראשון זה היה כל כך קטן וחמוד, אך אני מקווה שבדייט הבא (אם וכאשר) אהיה קצת יותר משוחררת. אני לא יודעת מה עצר בעדי מלהיפתח ולהשתחרר, אבל משנה הזהירות שנקטתי היום הוא רק לטובתי. נמאס לי לתת את כל כולי נפשית מיד על ההתחלה, כדי להתאכזב בשלב מאוחר יותר… אני למודת אכזבות, אבל אפילו בשביל מישהי שאיננה רומנטית כרוב הבחורות, אני מרשה לעצמי להיקשר מהר מידי לגברים בסביבתי ולא לומדת בכל פעם שאני נכווית. אז אפילו במחיר של לשגע את הבחור ואולי להפסיד אותו, אני מעדיפה לקחת הכל לאט יותר ורגוע יותר כדי למנוע סערות מיותרות אחר כך בלב שלי.

מגדלנה