יומני מגדלנה

נפגשנו לדייט שני אתמול - ראינו את הסרט שתכננו לראות ביום רביעי, ובגלל השעה לא יצא לנו. "המבוך של פאן", סרט יפייפה ויזואלית, עלילה מרתקת, ושוב, ויזואלית כל כך יפה, מפחיד, מהפנט. הגעתי אליו, ראינו את הסרט תוך כדי שהתכרבלנו יחד על המיטה וברקע הרעמים והברקים מסרט ואז גם מבחוץ, ממש סראונד 😄

היה נחמד כל כך...

שוב התנשקנו שעה ארוכה. זה רק דייט שני שלנו, אבל כבר הרשיתי לעצמי יותר בדייטים - לא הרגשתי נוח עם זה שהוא נוגע בי ממש פיזית כשהתנשקנו ולא כי אני לא נמשכת אליו כי אני כן... פשוט מגע מפחיד אותי אחרי הקשר האחרון - אני יודעת לתלות את "האשמה" בזה. יש גברים שאני רואה אותם כרק סקס ואז המחסום הזה יורד ולא אכפת לי, אבל יש גברים שאחרי הקשר האחרון אני קופאת כשהם נוגעים בי. אני לא חושבת שזה נובע ממגננה שהגוף שלי שם כדי שלא אפתח רגשות כלפיי מישהו לפני שהוא הוכיח את עצמו, או מגננה כדי שלא אשכב עם אותו בחור (ואחרים) בכדי שלא איקשר אליו. סקס לא בא אצלי עם רגש - נורא כמה שזה יישמע. סקס זה סקס אצלי - משהו חייתי, קדמוני, לשם הנאה, רגש במילא מנותק אצלי מסקס. המגע מרתיע אותי - אני לא מדברת על סקס, אני מדברת אפילו על ליטוף על היד, או שמרימים קצת את החולצה ונוגעים לי בעור. אני מתקפלת.

אתמול הרגשתי מאד לא בנוח עם המגע - ולא בגללו. הוא מקסים, חכם, סקסי, נראה טוב מאד, אני נמשכת אליו פיזית כמו שאני נמשכת אליו אינטלקטואלית. אבל הרגשתי סכינים על העור שלי, רציתי לברוח - לא פיזית, נפשית. והמשכתי עם ההצגה כדי לא להיראות כטיזרית בעיניו, אני כזו במילא.

מה קרה לי אתמול?

מגדלנה