כבר כמה ימים שאני מרגישה בעבודה לא רצויה. שתיים מהבנות שאני עובדת איתן מתנכלות לי וגורמות לי להרגיש שמקומי לא שם. זה לא חדש לי, יש להן בעיה איתי מהרגע הראשון שהתחלתי לעבוד שם. בהתחלה הן עוד היו בסדר, והסתירו את הפרצופים העקומים שלהן ושיחקו את עצמן נחמדות... אבל בחודש האחרון הן שיחררו את המפלצת הקנאית בתוכן ומקניטות אותי על דברים שלא באשמתי ועוד מתלוננות לבוסית על זה מאחורי הגב שלי, בייחוד כשאין לי מקום להתגונן. למשל, כשאני לא עובדת בוקר הן באות אליה וממציאות דברים חסרי שחר, או אם אני לא עובדת אחה"צ אז הן ילכו אליה וימציאו עוד כמה שטויות. לבוסית שלי, שלנו, אין הרבה עמוד שדרה - היא נחמדה מידי, אז היא לא באה אליי כדי להעמיד דברים על דיוקם או מתייחסת למה שהן אומרות מלכתחילה, אבל לפעמים אני כן שמה לב שמה שהן אומרות משפיע על ההתנהלות הכללית במשרד או על האינטרקציה שלי איתה. בסה"כ היא מאד אוהבת אותי, והיא רואה איך אני מתנהלת בשטח ואיך אני מבצעת את העבודה שלי, ולכן היא יודעת שמה שהן אומרות, ברובו או בכללותו, לא נכון.
אני מבליגה עד כמה שאני יכולה. לפעמים הבוסית ניגשת אליי ושואלת אותי מה העיניין שלהן, או יותר נכון, מה העיניין עם אחת מהן. אני מושכת כתפיים ואומרת לה "כלום, אני לא מתרגשת ממנה" או שאני מעירה על משהו שאותה אחת עשתה ומפריע לי. למשל, הקנטות קטנות כמו "את רק ילדה", "תפסיקי לבלבל לי את השכל, אני יודעת מה את עושה ובעיקר מה את לא עושה" אם אני מעמידה אותה על דיוקם של דברים כשהיא מעירה לי על משהו ויודעת שזה לא נכון.
אבל לעבוד איתה, ספציפית, עם אותה אחת שאני אמורה לעשות משמרות - נהיה בלתי אפשרי. אין לי כוח להעמדת הפנים שלה, שהיא נחמדה וחברותית ורגע אחרי שהבוסית הולכת היא מראה את פרצופה האמיתי. הכי שנוא עליי שהיא אומרת שכל הבנות מרגישות כמוה ומתלוננות לבוסית כשאני לא בסביבה, הרי אני יודעת שזה שקר - כמה הגיוני ש-6 בנות ילכו ויסתודדו עליי עם מנהלת המשרד והיא לא תיגש אליי עם התלונות שלהן?
אני מנסה לא לתת לזה לחלחל אליי, אבל לא בהצלחה. 4 חודשים אני מחזיקה עם ההתנהגות הזו, וכלו כוחותיי מלהבליג על הרישעות הזו. כשאני כבר כן טורחת להגיב להן על ההערות שלהן, הן עוד מעקמות פרצוף כמו אומרות "איך את מעזה?", ואני שואלת את עצמי, "איך אתן מעזות?", באמת, איך אתן מעזות? לא עשיתי לכן מלכתחילה שום דבר שיכעיס אתכן.
זה מוציא לי את החשק להגיע לעבודה, זה מוציא לי את החשק לתפקד בעבודה. ואני יודעת שזה לא אמור להשפיע עליי כך, הרי מי הן, הקמוטות הזקנות הללו, שמרשות לעצמן לדבר אליי ככה ולהתנהג אליי כמו שהן מתנהגות אליי - רק בגלל שאני מאיימת עליהן עם החיו?ת שלי ועם הגיל הצעיר שלי?
ועדיין זה משפיע עליי, כי יש דברים שעוד לא סיימתי לעבוד עליהם עם עצמי. וכבר זמן מה שלא הגעתי לעבודה, ואני יודעת שאשלם על זה את המחיר אם לא אגיע ואדבר על זה עם הבוסית שלי. אני פשוט יודעת שכלו כוחותיי מהעבודה הזו, יותר נכון מהסביבת עבודה הזו.
מגיע לי יחס טוב מזה. מגיע לי שהן אלה שישלמו את המחיר, לא אני.
אני כל כך קרובה לעזוב את מקום העבודה שלי, אם לא יפטרו אותי קודם - אבל אני חייבת להחזיק את העבודה הזו, כי התחייבתי לחשבון טלפון (הסלולרי החדש), ואני רוצה ללמוד נהיגה ולחסוך לשכר-דירה לכשאחליט למצוא דירה לעצמי.
אוף...
מגדלנה
לפני 16 שנים. 27 באפריל 2008 בשעה 13:54
