יומני מגדלנה

מזמן לא הייתי מגורה כפי שאני מגורה כעת. אני מוצאת את עצמי מפנטזת על סיטואציות שונות ורבות, כאלה שכלל לא תפסו מקום במחשבות שלי, ועכשיו אני כנועה להן – ואם להיות כנה, כפי שאני תמיד בבלוג, אני גם מאוננת בלי סוף עליהן. וגומרת.
אין ספק שהצורך שלי בסקס גבר, והצורך שלי בבדס"מ חזר לחיים. הפנטזיות תמיד היו שם, אבל בכמה חודשים האחרונים עסקתי בכל דבר חוץ מהנ"ל, וגם חיפשתי את ההפסקה היזומה הזאת, שעם הזמן גיליתי שהייתי יותר מצריכה אותה.

אז מה עורר אותי מחדש?

המפגשים האחרונים עם האקס, שבהם הוא פשוט זיין לי את הצורה – אני לא אגיד את זה בצורה אחרת. הפה שלי, והכוס שלי, כל שניה מצאתי את עצמי עם הזין שלו בתוכי, חודר ויוצא, וגומר, ככה, איך שבא לו והיכן שבא לו. ובכל פעם אני לא הטלתי וטו, ולא חשבתי להטיל כזה. רק רציתי שימשיך. הדבר היחיד שעזרתי בעדו היה האנאלי (הוא היה הראשון, והיחיד שלי בינתים), כיוון שלא הייתי מסוגלת להשתחרר באותו רגע לפעולה הזאת... והוא מצידו, חוץ מלזיין אותי בכל חור אפשרי, גם הספניק, ונשך, הצליף ומעך כל איבר אפשרי. ועד עכשיו, כמה שבועות אחרי, יש לי סימנים על השדיים ועל הישבן, ובירך הפנימית הימנית שלי... ואני כל כך מרטיבה מלראות את הסימנים הללו, חומים כבר.

ואני כל ערב יושבת, ומפנטזת איך אני לא יותר מחור, שהפה שלי משרת גבר, הכוס שלי גבר אחר, והישבן עוד אחד. או לחילופין רק גבר אחד ששלושת החורים שלי, הם שלו. והוא חומס אותי בלי ליפות את הסיטואציה, ואני נוטפת רק מהמחשבה.

מתעוררות בי פנטזיות שלא ניעורו בי מקודם, כמו מקלחות זהובות, או להיות חפץ – רהיט, או להימצא בסיטואציה ונילית לחלוטין אשר בשניה שמה אותי במקום הכנוע שלי באיזו דרך שאותו אחד יחפוץ.

מתגעגעת לכך.

מגדלנה

נ.ב.
ותודה לבחור אחד שבפוסט אחד עורר בי שדים רדומים שחשתי כלפיהם געגועים רבים.