אין דבר יותר מעליב מלדעת שנתת צ'אנס לגבר שאין בו את מה שאת מחפשת חיצונית או פנימית, ונתת לו צ'אנס רק בגלל שאת פתוחה להתנסויות חדשות - ואז, אותו אחד חושב שהוא הצליח לתפוס איזו בחורה סוף סוף, או משהו, ואחרי ליטוף האגו הקל שלו הוא מודיע לך בטון כמעט נחרץ "קראתי את הבלוג שלך (באיזה רשות?, ועוד אחרי שאמרתי לך לא לעשות את זה) וקראתי את הפוסט האחרון, ואני לא יכול לתת לך את זה".
ולא זה מה שמעליב (למרות שזה בהחלט לא נעים לדעת שנתת למישהו כזה צ'אנס, ואיכשהו הוא זה שדוחה אותך למרות שאת היית ה "Bigger Man" והתגברת על כל הדברים שהפריעו לך בו, ובכל זאת יצאת איתו), אלא זה שהוא משתמש במידע שלא אמור להגיע אליו מלכתחילה דרך הבלוג, ואם הוא צריך לשמוע את זה אז שיישמע את זה ממני ולא יקרא את זה מאחורי הגב בבלוג שלי שהוא טרח כל כך לחפש ומפר את הפרטיות והאינטימיות בקשר בין שני אנשים - שלא התחיל מהכלוב, ועוד אחרי שביקשתי מפורשות, אל תקרא את הבלוג שלי. זה נותן לו "פור" לא הוגן עליי, הוא יודע מה אני חושבת בכל רגע, אבל הוא לא שומע את זה ישירות ממני אלא קורא אותי בסערת רגשות, ולפי זה הוא מחליט לסנן אותי בפחדנות גברית אופיינית במשך יומיים, ואחרי כן להתקשר אליי ולספר לי את השטויות האלה.
ולמה אני חושבת שאלה שטויות? כי אני יותר משונאת גבר שמלטף לעצמו את האגו בטוענה של "אני לא רוצה לפגוע בך" אבל קורא את הבלוג שלי למרות שביקשתי שלא ייעשה את זה. ולמה זה פוגע בפרטיות שלי? הרי בלוג הוא ציבורי. זה פוגע, בגלל שבפירוש הוא נתבקש לא לעשות את זה, ואמר שלא יעשה את זה. אבל הוא לא כבש את הסקרנות שלו, וקרא בכל זאת, והשתמש במידע שנכתב בבלוג כדי לחפש פרצה ולדחות אותי אחרי שאני זאת שהסכימה לתת לו צ'אנס למרות שידעתי שהא לא הטעם שלי באופן כללי.
אבל יותר מהכל מה שמפריע לי היא הדרך בה הוא בחר לפרש את הפוסט האחרון שלי, ולפי זה לפעול. ולא רק שלפעול כמו שפעל, אלא לפעול בפחדנות. אני לא מעריכה גבר שטוען שהוא לא רוצה לפגוע בי, אבל פוגע בי ע"י זה שהוא מפרש פוסט בצורה שמעוותת את כל מה שאמרתי בו, כך שלך יהיה נוח להגיד לי לא. ואחרי כל זה, עוד להגיד לי בשיא החוצפה "אל תכתבי עליי בבלוג פוסט כועס, טוב?, או לפחות תכתבי משהו טוב עליי". מילא לקרוא את הבלוג שלי מאחורי גבי, אבל לנסות לנהל לי אותו? או יותר מזה, את הרגשות שלי? אתה מזלזל באינטלגנציה שלי. באינטלגנציה הריגשית שלי, זאת שמסתבר שאין לך, לצערך.
אבל מתעלה על הכל העובדה שכמעט ושקלתי לסגור את הבלוג ולהעביר אותו למקום אחר רק בגללו. מכל האנשים שקראו בבלוג שלי מאחורי גבי והשתמשו במידע שפירסמתי בו נגדי, הוא היחידי שפגע בי באמת, ולא בגלל שיידע אותי שקרא בבלוג ולאחר מכן השתמש במה שכתבתי בפוסט לא כנגדי, אלא לטובתו, ע"י זה שעיוות את הטקסט אלא בגלל שעשה את זה אחרי שביקשתי ממנו לא לקרוא. אנשים רבים קוראים בבלוג שלי, מכרים וחברים טובים - ומי שביקשתי ממנו להפסיק לקרוא כיבד את הבקשה שלי, עד היום, חוץ ממך. ויותר מעליב אותי בתור כותבת, זה כשמישהו עושה שימוש לא נאות בטקסטים שלי ומעוות אותם.
העלבון שלי רב, ולא בגלל שהוא דחה אותי, כיוון שבשלב מסוים זה היה מגיע ממני. אלא שהוא לא כיבד או מכבד גבול ששמתי לו, ובעקבות זה כמעט ושקלתי להעביר שנתיים ויותר של כתיבה חסרת פשרות, כנה להחריד, שלי - למקום אחר. ובמקום זה ישבתי וחשבתי לעצמי, שאם אחרי שסטודיו מסוים בחיפה ומלכה בתשלום לשעבר שלחו את כל כתביי לבית הוריי במטרה להרוס את חיי, ואם אקסית השתמשה במידע מתוך הבלוג כדי ללכלך את שמי הטוב - אם אחרי כל זה המשכתי בכתיבה שלי, אז אחרי גבר כזה אני צריכה לברור מילים או להעביר את חיי הטקסטואליים למקום אחר? לא נראה לי. שיתמודד. שייקרא, וייבלע את מה שיש לי להגיד לו ע"ג הבלוג שלי - כמו שהוא אוהב.
מגדלנה
לפני 16 שנים. 3 באוגוסט 2008 בשעה 21:05
