יומני מגדלנה

אני מודעת לזה שנעלמתי, אני לא מעדכנת כבעבר, או שאני שוקלת מראש מה לפרסם. אין לזה גורם מיוחד, אני פשוט - באיזה שהוא מקום, התבגרתי. את המילים שלי אני עדיין כותבת באותה הכנות הבלתי מתפשרת שלי, אבל מה לכתוב? את זה אני שוקלת. והאמת היא שלאחרונה לא היה מה. דברים תפלים, משעממים, בלי טעם ובטח שלא מתובלים.
מצד אחד, מאד קל לי פשוט לא לכתוב, הרבה יותר קל מאשר לכתוב סתם כדי למלא את הדפים. בדומה למה שאני עושה עכשיו. מצד שני, אני זקוקה למילה הכתובה כמו לאוויר.

בכל אופן, הדבר הכי מרתק בחיי כרגע הוא שהפסקתי לעשן. כמעט שבועיים מאז שהפסקתי ולא נראה שזה חסר לי. מצד שני, לא נחשפתי בשבועיים האלה לסיגריות בכלל, מלבד אלה בפינת העישון בדרך לשירותים בקניון 😄 אי אפשר לקרוא לזה גירוי של ממש. תמיד הכיתי על חטא שהתחלתי לעשן מלכתחילה, ועדיין, נהניתי מזה למרות שלסבול בגיל הצעיר של 23 מאסטמה ומברונכיטיס לא בדיוק עובד טוב עם סיגריות, ועדיין - לא הפסקתי. להגיד שסרטן ריאות מפחיד אותי? במילא אמות, איך ולמה לא באמת קריטי לי.
אבל כמו שאמרה לי ידידה, לא משנה המניע כל עוד המטרה טובה. אז כן, הפסקתי לעשן בגלל ובשביל בחור, פשוט כי הוא יקר לי כחבר וחשוב לי בחיי והוא מאז ומתמיד היה אחד האנשים היותר תומכים ומניעים בחיי והתמיכה שלו, גם בנושא זה, מאד חשובה לי. אם ההשפעה שלו עליי טובה, שאני אתלונן? עם כל האנשים הרעים שהקיפו אותי - ממש לא.

סוף החודש אציין שנה של פכחות. לא, מעולם לא הייתי אלכוהוליסטית, מעולם לא השתכרתי, מעולם לא מצאתי את עצמי על המדרכה, זוחלת לעבר מונית בסוף ערב. אבל אלכוהול היה סוג של enhancment לכל ערב עם החברים. ועם האלכוהול, בררתי פחות את האנשים סביבי, נתתי לאנשים להוביל אותי לכמה מרגעי השפל הגדולים ביותר שלי, נתתי יד להרס שלי עצמי. איך אומרים, נכנס יין יצא סוד? אצלי - יצאה הפיה הרעה שבי והשחיטה את החברויות היותר יקרות שלה בעבור קצת מגע וחום מזויפים מהסובבים אותה. שתיתי מאז אלכוהול, לא שמתי לעצמי למטרה להתנזר ממנו לחלוטין. שתיתי יין פה ושם, כוס בירה אחת לכמה חודשים (אני יכולה להגיד לכם כבר עכשיו שמיולי שעבר שתיתי 5 כוסות בירה, עד כדי כך הפנמתי). וטוב לי כל כך לבלות ערב עם אנשים סביבי, כשאני מודעת וערה לכל מה שמתרחש סביבי, ונהנית, בלי שמשהו משתלט עליי.

אני עדיין מחפשת עבודה, אי אפשר להגיד שההתקדמות בנושא הזה מפעימה במיוחד, אבל אני מקווה ליפול על משהו, אפילו אם זמני, כדי לא להכנס ללחצים כספיים מיותרים. זה לא עשה לי טוב (בלשון המעטה) בפעם האחרונה, כשהרגשתי את זה כמו עצם בגרון, ורציתי פשוט לפרוש מהמשחק. כל כך חשוב לי להרוויח את העצמאות שלי, וכסף - מה לעשות, הולך יד ביד עם המטרה הזאת.

לפחות הורדתי הוצאה כספית אחת פחות. הסיגריות 😄

האם משהו בי השתנה? כן. הפקתי לקחים מהתקופות הרעות והטובות שלי ולמדתי לא להיאחז בהן. זאת הדרך שלי לשמור על אופטימיות, ובחיי, עם כל החרא בתקופה האחרונה - מזמן לא הייתי כל כך אופטימית. גם כשקשה לי, I keep my chin high, כמו שאומרים. אז אולי זאת אופטימיות מהולה בעצב, לעתים, אבל היא אמיתית... והיא משאירה אותי עם הראש מעל למים ואת הרגליים על הקרקע, ומציבה בפניי את המציאות כמו שהיא, ונותנת לי אפשרויות. זה הרבה, הרבה יותר בריא עבורי. מי היה מאמין שאוציא את המילים האלה ממקלדתי... (רמז: לא אני).

העתיד טוב יותר. אני רק צריכה להאמין.

מגדלנה