איך אני מצליחה לשמר רגשות לבן אדם שפגע בי כל כך, ועדיין להחשיב אותו בתור האדם הכי קרוב אליי... וזאת אחרי שהוא הסיע אותי אז, באותו לילה, שעה תמימה רק כדי לשכב איתי באותו לילה, דקה אחרי שהודיע לי שזאת הפעם האחרונה שנפגש ככה בגלל שהוא רוצה לצאת עם בחורה אחרת. אני זוכרת שרציתי לקרוס לרצפה, לא בגלל שברון לב אלא בגלל שלא האמנתי שאחד האנשים ששמתי בהם את מבטחי כך, שידעו עליי יותר ממה שאני עצמי יודעת על עצמי - אדם שידע בדיוק מה יהיה הדבר שיגרום לי לרצות לירוק לו בבוז בפנים, יעשה בדיוק את הדבר ממנו הכי פחדתי. שישבור את האמון שלקח לי שנים לבנות כלפיו, שיגרום לי להרגיש ריקה, מנוצלת, שבורה.
ועכשיו, חודשים אחרי - כשכבר חשפתי בעיניו איך עשה זאת... אותה בחורה עזבה אותו ואני נקרעת.
אני קרועה בין הרצון שלי להיות חברה טובה, לתת אוזן קשבת אמיתית, לבין הרצון לתת לו את כל כולי ולאפשר לו לפגוע בי באותה דרך שבה הוא העז לפני חצי שנה, לבין המגננה שפיתחתי לעצמי, לשבת ולבכות בשקט ולסרב לנקוט בדרכים הללו, בלי שהוא ידע - תוך כדי ששתי המחשבות הללו רצות לי בראש.
זה לא אופייני לי, אני רוצה לנסות ולהקל על התחושות שלו, אבל אני לא יכולה לעשות את זה בתקווה שיום אחד הוא יתעורר ויגיד לי שהוא בחר ושהוא רוצה בי. לא כי אני יודעת שזה לא יקרה, אלא כי אני יודעת שלמרות שאני יודעת את זה, אני אמשיך להכנע לרצון לקרבה, לאהבה, לחום ממנו, רק בשביל לגלות למחרת שכל מה שעברנו היה ככלום לעומת כל הדברים שאני מייחלת שנעבור.
אני לא בחירה קלה, ובוודאי שלא הבחירה הטובה ביותר - לא במצב הזה, לא בכאוס ששורר בחיים שלי. אני לא יכולה לצפות מאף אחד שירצה לפתח מערכת יחסים אמיתית, עם מישהי שלא פנויה רגשית לשים את עצמה במערכת יחסים כזאת. ועדיין, אני רוצה לאהוב אותו ולפתח את הרגשות שיש לי כלפיו, ואני רוצה שהוא יפתח את אלה שהוא טוען שיש לו, ושהוא מחזיק, בדיוק בגלל שמערכת כזאת נידונה להכשל כשצד אחד כל כך כואב, כל כך בעייתי.
ואני מרגישה כאילו זאת הכל טקטיקה שנועדה להכין אותי לרגע שבו הוא ירצה בי שוב, עד שימצא משהו מעניין יותר, בטוח יותר, אבל לעולם לא מפחיד ואמיתי כמוני.
איך אני אמורה לבחור מה לעשות כשאני יודעת שלכאן או לכאן, דנתי את עצמי להפגע?
מגדלנה
לפני 14 שנים. 14 בפברואר 2010 בשעה 3:24
