יומני מגדלנה

"... היא הסירה את חולצתה, את מכנסיה, את חזיתה ותחתוניה ועמדה מולו עירומה...
הדם התחיל לזרום בגופה במהירות והקור התחיל להתפוגג ולהיעלם. ורוניקה ואדוארד עמדו זה מול זה, היא עירומה והוא לבוש. ורוניקה החליקה את ידה עד לאיבר-המין שלה והתחילה לאונן: היא כבר עשתה את זה קודם - לבדה או עם בני-זוגה - אבל מעולם לא היתה במצב כזה, שבו גבר אינו מתעניין כלל במתרחש.
זה היה מגרה, מגרה מאד. היא עמדה ברגליים פשוקות ונגעה באיבר-המין שלה, בשדיה, בשערה והתמסרה כפי שלא התמסרה מעולם, לא משום שרצתה לראות את אדוארד נחלץ מעולמו הרחוק אלא משום שזה היה דבר שהיא עדיין לא חוותה מעולם.
היא התחילה לדבר, לומר דברים שאין להעלות על הדעת, דברים שבעיני הוריה, חבריה ואבותיה היו נחשבים לניבולי פה איומים. האורגזמה הראשונה באה, והיא נשכה את שפתיה כדי לא לצעוק מהנאה..."
"... ורוניקה עדיין לא הרגישה מסופקת. היא כרעה על ברכיה ושוב התחילה לאונן.
היא רצתה למות מהנאה, מעונג, בעוד היא חושבת ומממשת את כל מה שנאסר עליה תמיד: היא התחננה בפני הגבר שייגע בה, שיכניע אותה, שישתמש בה בכל דר שירצה...
על ברכיה, מול אדוארד, היא הרגישה נכבשת, הרגישה שנוגעים בה. והיא השתמשה במילים גסות כדי לתאר את מה שרצתה שיעשה לה. אורגזמה חדשה התחילה להגיע, חזקה מאי פעם, כאילו הכול סביבה עומד להתפוצץ..."
"... היא דמיינה את עצמה מלכה ושפחה, שולטת ונשלטת. בפנטסיה שלה היא עשתה אהבה עם לבנים, שחורים וצהובים, עם הומוסקסואלים וקבצנים. היא היתה של כולם, וכולם יכלו לעשות הכל. היתה לה אורגזמה אחת, ושנייה ושלישית בזו אחר זו. היא דמיינה את כל מה שלא דמיינה קודם לכן - והתמסרה לדבר השפל ביותר ולדבר הטהור ביותר. לבסוף היא לא הצליחה להתאפק עוד וצעקה בכל רם, צעקה מהנאה, מכאב האורגזמות הרצופות, מכל הגברים שנכנסו ויצאו מגופה דרך שערי רוחה"

--

אני גם רוצה. את ההתמסרות הבהמית, החייתית, החולה והלא שפויה אך כל כך נפלאה הזו. להיות היא, לתת לה לחיות בגופי, ולו כדי לחוות רגע אחד שפל וטהור מהדבר האדיר שלה.

ותודה לפאולו קואלו על "ורוניקה מחליטה למות".

מגדלנה