יומני מגדלנה

אולי אני לא צריכה לכתוב את זה - אבל אני מרגישה כחייבת לפרוק. החיים שלי הופכים חסרי חשיבות וערך מיום ליום, והתחושה היא שהעתיד שלי לא הולך להיות ורוד אם כי שחור. בעוד חודש אהיה בת 21 ואני במעין צומת דרכים - הילדות מאחוריי והבגרות לפניי - שרק גורמת לי לחוש מסוחררת ומיואשת יותר מאשר מעודדת מהבאות. אמנם אני כבר שנתיים בוגרת לפי חוק, אולם אני עוד לא מוכנה לעולם האמיתי, להתמודד עם חיפוש עבודה, ולאחר שאמצא - עם כל המחויבויות שעבודה תדרוש ממני. או לחילופין, פשוט עם החיים.
אני לא מאשימה את ההורים שלי על שמעולם לא עמדו לצידי ועזרו לי ללמוד מיומנויות שיעזרו לי כשאצא לעצמאות, או שבמקום לעזור לי למצוא עבודה ראשונה, כדי להגיע לעצמעות כלכלית ולנסוח בי בטחון עצמי - כמו כל הורה שהילד שלו עומד בפני שלב גדול בחיים שלו [זאת אומרת, כמו ההורים של החברים שלי] - שולחים אותי לחפש חודשים עבודה ללא הצלחה, לא תומכים בי כספית ולו במעט - ובכך מגדילים את המינוס שגם כך אין לי איך לכסות, ואח"כ יושבים מולי ומעבירים אותי הרצאות שלמות לגבי אורח החיים הלא נכון שלי ועל כך שאני לא מנסה לשפר אותו [זאת אומרת, שמפריע להם שאני יושבת כל היום על המחשב - מחפשת עבודה, או לחילופין יוצאת החוצה לטיולים ארוכים בהם אני משאירה פרטים בכל מקום אפשרי, חיה בלילה וישנה ביום]. זה לא זר לי, ככה הם התנהגו מיום שנולדתי - אלה ההורים שלי ואין לי אחרים, אבל אני לא מבקשת הרבה. רק מעט תמיכה, שאני אדע שיש מישהו שיתפוס אותי אם אני אפול. ואני נופלת הרבה לאחרונה, יותר מידי.
אני מביטה בקנאה [אני יודעת, זה לא בריא ונהוג] בחברים שלי שכשאין להם עבודה נעזרים בהורים שלהם, או שנעזרים בהורים שלהם ובקשרים כדי למצוא עבודה ותוך שבוע כבר עובדים. ביחסים הבריאים שלהם עם ההורים שלהם, איך לאט לאט הם מקנים לילדים שלהם מיומנויות שיעזרו להם לצלוח את 40-50 השנים הבאות שנותרו להם בעולם הזה. למה אני חייבת להיות שונה כל כך?
לא שירתתי בצבא לאחר התיכון אבל שנה לאחר מכן עשיתי שרות לאומי תקופה, ולאחר התקופה הקצרה הזו שבתי לגור בבית ומאז אני שנתיים מובטלת ומחפשת עבודה ללא הצלחה. וההורים שלי - שנתיים "יושבים לי על הראש" - ולא עושים דבר כדי לשפר את המצב שלי כשברור שלבד אני לא מצליחה.
חברים שלי הרוויחו עוד שנתיים-שלוש של חממה, בועה, לפני שהם יצאו לחיים האמיתיים. אני נזרקתי למים העמוקים מיד, מבלי הידע כיצד לשחות - ואני טובעת. ואין לי הורים שישמשו לי גלגל הצלה.

אם למי מכם יש עבודה באיזור חיפה עבורי... אני מבקשת שתשלחו לי פרטים ואשלח לכם קו"ח מיידית - תודה מראש.

מגדלנה