יומני מגדלנה

רק לי נראה המעבר החד כל כך מאבל לאומי לשמחה לאומית ביזארי?

לא תכננתי לצאת אתמול. יש טראומה מהעבר הרחוק, גיל 7 למען האמת, שתמיד גורמת לי לשנוא את יום העצמאות או יותר נכון את פטישי הפלסטיק המתנפחים, הספריי קצף הדליק ואת הילדים שאוחזים באלה. בכל אופן, בסוף גררו אותי כמה חברים ללהקה לערב של בירה, מוזיקה וצחוק אצל אחד מהם. היה דווקא נחמד... בסוף התמרחתי על הגיטריסט שלי (לא הייתי שיכורה), זה שמהרגע של האודישן ללהקה אני רוצה ולו לזיונים קלילים ומענגים.
ישבנו עד הבוקר ככה, ומכיוון שתכננו חזרה לאותו הבוקר כבר נשארנו כולם אצלו ונרדמנו אחד על השני ל-3 שעות תמימות, כשתמימות זה לא בידיוק התיאור הנכון. אני בכל זאת הבת היחידה בלהקה וככזו יש לי זוג שדיים - ומתוך שינה 10 זוגות ידיים הגיעו אליהם. אני לא התלוננתי. יותר מידי. אחרי החזרה עשינו מנגל - אני לא נגעתי בבשר, אבל ארגנו לי כמה שניצלים טופו מגניבים על הגריל. אחרי האוכל נהייתי חרמנית, אז לקחתי את הגיטריסט הצידה ופינקתי אותו. אני כזו זונת מטאל. (כדי שלא תחשבו שאני בוגדת, נפרדתי מ-מ' לפני - ארחיב על זה בפוסט הבא)


היה יום העצמאות הכי מהנה שאי פעם הייתי בו.

חג שמח?

מגדלנה