לאחרונה אין בי כוח לעבודה שלי יותר. הלכתי לעבוד בה בלית ברירה, אבל לא שיערתי לעצמי שבעקבות השעות הארוכות שאני מבלה בעמידה אין סופית על הרגליים, בדיקת הבגאז'ים וכמויות התיקים והטמטום שאנשים שופכים לעברי במשך המשמרות (ואני עושה יותר משמרות מכולם, לעתים כפולות) אני פשוט אקרוס, סופית. אתמול הברזתי ממשמרת באמתלה שאני חולה ושייתכן שלמחרת לא אגיע גם בגלל שאני לא יודעת אם ארגיש טוב. זה לא שקר של ממש, אני באמת לא מרגישה טוב, והעייפות שלי עושה ממני סמרטוט - האף נוזל, העיניים מגרדות, אין לי כוח לצאת מהמיטה ואני קמה תמידית עם חום שיורד במשך היום.
התכנון המקורי שלי היה לעבוד ותוך כדי לחפש עבודה טובה יותר ולעזוב כשאמצא - אבל מרוב משמרות אין לי אפילו זמן לזה! וכמו שזה נראה, אם אני אמשיך בעבודה הזו, אני אהיה תקועה בה עוד 7 חודשים לפחות (כלומר סה"כ 9 חודשים ואז מפטרים אותך...) בלי זמן לחפש עבודה אחרת ובלי אורח חיים שפוי.
אז אני פורשת. שברתי את הכלים... החזקתי בעבודה הזו כמה שיכולתי, אני לא יכולה לעמוד בכזו עבודה פיזית שעולה לי יותר כסף ממה שהיא מכניסה לי מרוב נזקים פיזיים (רק חודש שעבר הוצאתי יותר מידי כסף על אדווילים למיניהם, טיפול רפלקסולוגי ועוד).
מחר אתפטר, אשוב להיות מובטלת לתקופה קצרה עד שאמצא משהו אחר - זו לא תהיה הבעיה מרגע שיהיה לי זמן לגשת לראיונות סוף סוף.
העיקר שאהיה מאושרת.
ובריאה.
מגדלנה
לפני 17 שנים. 23 באפריל 2007 בשעה 11:24