אימא ואבא היקרים לי מכל,
ראשית כל, אני רוצה להתנצל על כל א?ב?ל, צער, וכאב שגרמתי לכם במהלך 20 שנות חיי. לא התכוונתי לעשות זאת, ואם בדרך זו או אחרת עשיתי כן, מכל לבי אני מתנצלת על כך. אני אוהבת אתכם למרות כל השנים הקשות שעברנו יחד. אימא ואני. אבא ואני. ושלושתנו.
לו היה בי הכוח לשנות את מהלך 20 השנים הללו הייתי עושה זאת בלי להתחרט, אבל מכיוון שעוד לא הומצאה מכונת הזמן שתאפשר זאת אלו היו שנים בלתי נמנעות ואפשריות.
אני רוצה להודות לכם על שהצלחתם לעמוד בכך עד היום, אף על פי שלכולנו היו רגעי שבר שבהם לא יכולנו עוד.
אני בטוחה שלו יכולנו היינו עושים הכל אחרת כדי לא להגיע למצב הבלתי נמנע בו אנחנו נמצאים היום. היינו אומרים דברים בצורה שונה, מטפלים בבעיותיי בצורה מתאימה יותר, תומכים אחד בשני במקום להתנצח, נותנים כתף לבכות עליה במקום ללטף ולסטור כל הזמן. כל אחד מאיתנו נמצא במצב לא קל. לא אוכל לתאר לעצמי כמה קשה אני עבורכם, אבל ידוע לי עד כמה קשה אני לעצמי. לא היה קל לנסות לשמור על זהותי שלי ובכל זאת לנסות לרצות אתכם כל הזמן, להיות הבת עליה חלמתם - להיות הבת עליה חלמתי להיות עבורכם.
עבורי, לראות את הבעת האכזבה על פניכם ממי שנהייתי היום זו חווית הכאב החזקה מכל. כל יום בחיי היה מאבק מתמשך להיות טובה, נעימה ושמחה יותר, חזקה ושאפתנית יותר, חכמה, יפה ורזה יותר, ובלבד שתתגאו בי ובמי שהפכתי להיות כאדם אינדיבידואלי ומיוחד.
עד כה חיי היו כמו מרוץ עכברים בלתי פוסק שבו תמיד אני המפסידה, זו שמוותרת מראש. מכיוון שמעולם לא הייתי טובה במשהו יותר מהאחרים אני חיה בתחושת כישלון תמידית ולכן איני טורחת להטות את הסיכויים לטובתי כך שאוכל לזרוח מעל לאלו שבהם אני מתחרה.
מכיוון שחייתי את חיי בכדי שתוכלו תמיד להתגאות בי ונחלתי כישלון גם בכך, מוחי ונפשי חיים בעימות מתמשך אחד בשני ולכן נוצרים אצלי כל כך הרבה מאבקים ביני לבניכם ובין מה שאתם רוצים עבורי ומה שאני רוצה לעצמי. חוסר התיאום הזה גרם לכולנו כל כך הרבה כאב ותסכולים במשך השנים ועדיין עושה את זה.
אולי בגלל זה יצאתי צורה משונה ומיוחדת כל כך, חדה בקצוות ומבפנים כך שחוסר התיאום שלי נראה ומתבטא היטב בסביבתי עד שאינכם יכולים לעזור לי מפחד שתפגעו כל הזמן.
ישנם כל כך הרבה דברים שאינכם מבינים, אי אפשר להכניס צורה משונה לתבנית רבועה, כדי לעשות כך צריך לחתוך ולשנות את המתומן לכדי צורה מתאימה ואז המתומן אינו אלא ריבוע סתמי, רגיל וחסר ייחוד. כל חיי אני המתומן הזה שחותך וגורע מעצמו בכדי להתאים לתבנית אותה יצקו עבור צורה אחרת, כיוון שאז אולי אוכל להיות פחות בעייתית עבורכם.
נראה שכאילו לא משנה כמה אסביר לכם, כמה אנסה להטות את הכף לטובתי… תמיד אצא קירחת לכאן ולכאן. לו הייתם יודעים כמה אני באמת אוהבת אתכם, ולעומת זאת אתם רק מסוגלים לקבל ולהכיר בשנאה שלי אליכם.
את המכתב הזה לעולם לא תקבלו.
מגדלנה
לפני 17 שנים. 28 באפריל 2007 בשעה 12:28
