דברים טובים קורים במכה, אמרו לי פעם. אני מרזה - כבר 15 קילו(!), מצאתי עבודה ואני בדרך למצוא אחת אחרת - טובה יותר, יש לי אדון מדהים שדוחף אותי עוד יותר להחזיק את עצמי ולהשתפר, והיום הגשמתי חלום טיפשי אבל קטן שעשה לי רק טוב - צבעתי את השיער לאדום שתמיד חלמתי עליו, כמו שצריך במספרה... זה נראה מדהים ועשה לי דחיפה נוספת להרגישטוב עם עצמי.
אני מרגישה שאני מתקדמת, אני קרובה יותר להשלים עם עצמי ולאהוב את עצמי. זה התחיל עם הדיאטה/אורח חיים החדש שסיגלתי לעצמי, המשיך בצילומי העירום שנעשו עם בונדאג', מציאת העבודה תרמה לא מעט (והאומץ לעזוב אותה בשביל משהו טוב יותר, עזר גם כן), וההתחזקות שלי, הרבה יותר נפשית מאשר פיזית - מכל אספקט אפשרי.
חוץ מזה? בסוף אני אתרגל; פרי, 3 כוסות מים - ולהמתין שעה. ריצה איטית 20 דק' - 10 דק' עליה ו-10 ירידה. 100 כפיפות בטן. 60 שכיבות סמיכה. 10 דק' מדרגות. בסוף אני אתרגל. או שאמות מזה לפני.
לריצה אני ניגשת עוד שעה, אחרי שביצעתי סט של 100 כפיפות בטן וסט של 10 שכיבות סמיכה (הזרועות שלי עדיין כואבות מיום שני, וחלשות מידי בכדי להצליח מעבר לזה לא משנה כמה אני דוחפת את עצמי חזק יותר, עוד אחת, ועוד אחת), מדרגות אני אעשה עוד מעט. מהריצה אני מפחדת... מחכה לחושך שיבלע אותי ברחוב, שלא אבלוט יותר מידי.
מילא היה לי MP3, אבל היתרה לא מלבבת ואני אאלץ לחכות עם הקניה הזו לחודש-חודשיים הבאים. ריצה לבד, רק עם המחשבות - בלי שום דבר שיפריד ביני לבין הרחוב.
מפחיד...
מגדלנה
לפני 17 שנים. 2 במאי 2007 בשעה 15:19
