אני אצטרך זמן כדי לעכל את הסשן הלילה. מזל שיהיה לי קצת יותר משבוע לעכל הכל, כיוון שאינקוויזיטור לא יהיה בסביבה - עסוק, לא משנה מה... לא בטוחה שבאמת אכפת לי כרגע. לא, אני לא כועסת עליו או משהו, ולא, לא הפסקתי לאהוב אותו - אני אוהבת אותו בצורה כל כך טוטאלית שגם אם אני מתמרדת או מתלוננת או מתנהגת באופן שמראה אחרת זה רק וכי אני אוהבת אותו כל כך - כמה פרדוקסלי שזה נשמע.
הסשן היה אינטנסיבי מידי - בזה אני בטוחה. הקלפים הונחו על השולחן, ידעתי היטב למה אני נכנסת וברובו הגדול של הסשן נהניתי מכאב זה או אחר שחוויתי... אבל משהו שם סרח, כלומר הרגשתי שהסיטואציה קשה לי מידי. היתה לי ברירה, להגיד את מילת הביטחון ולגמור עם זה - אבל אז היתה הולכת לעזאזל חווית הלמידה (שאני אאלץ לעבור בוודאי עוד כמה פעמים שכן הייתי בוודאי התלמידה הגרועה בעולם - כן חברה' - זה היה אימון מציצות הלילה) שאני זקוקה לה ורוצה בה. פשוט לא ידעתי שזה ייגמר בדרך שבה זה נגמר, עבורי, נפשית.
משהו לא טוב קרה לי, טריגר. מהדבר הכי טיפשי, אולי הכי טבעי שיכול לקרות בסשן שסופו גמירה של המאסטר... ידעתי שאם אכשל הוא (סליחה על הבוטות, אני קוראת לזה כנות) יגמור לי על הפרצוף. ידעתי שאם אצליח אקבל את הפרס שלו אני כל כך כמהה. אבל לא ידעתי שזה יעורר בי כל כך הרבה אמוציות מהסוג ההוא, האפל. אמרתי מה אני מרגישה, אבל איך תדע שאני רצינית כשאני דופקת את חיוך ה-"נו שוין, יש לי טריגר ובוא נמשיך הלאה בחיינו"... אני בטוחה שידעת שאני מזייפת את ה"תעביר את זה הלאה" שלי, וכן, אני בטח אחשוב יותר על הסיטואציה שלנו מאשר זו שהזכרתי לך אבל הטריגר הזה אוכל אותי מפנים. שדים נעורו.
אני יודעת שהמאסטר שלי יודע היטב מה עובר עליי בכל רגע נתון בסשן - הוא רחוק מלהיות טיפש או אטום ריגשית. אבל היה דבר נוסף שהפריע לי - ידעתי שהיחנקות/רפלקס הקאה יוביל לעונש, ובמידה ושוב אחזור על כך, שוב עונש (וחוזר חלילה)... אבל כשאני שבה ואומרת שאני בולימית לשעבר, שרפלקס ההקאה אצלי מותנה מכל שטות בפה אני בכל זאת מצפה למינימום הרגישות האפשרית ולא ל-"אז מה, את בולימית לשעבר". התקופה ההיא כמעט סיימה את חיי, ואם יש משהו שאני פוחדת לשוב אליו זו הבולימיה.
רק בולימית יודעת שגם אחרי ההחלמה, כל כך פשוט בעקבות הקאה ולו הקטנה ביותר (נניח, מציצה) לעורר את המחלה מחדש. המפלצת מתעוררת, מתחילה לכרסם בכל תא אפשרי בגוף עד שהיא משתלטת מחדש וגובה את מחירה.
היו רגעים שנהניתי מהם הלילה. רובם לא.
היה לי יום קשה ומעייף גם ככה היום, יקירי...
הבטחתי שאכין רשימת טריגרים. אני אגש לזה בקרוב. במילא לא נתראה שבוע ואולי קצת יותר - זה רק תלוי בו. אני אחכה בקוצר רוח למפגש המחודש איתו, המאסטר היקר והאהוב שלי.
לילה טוב,
מגדלנה
לפני 17 שנים. 2 במאי 2007 בשעה 23:13
