יומני מגדלנה

גשם כיסה את אספלט הכביש -- ביום הכי קר בשנה,
ומעיני שלי, טפטוף מקומי -- כי יש סדק בלב אהבה.

כשהלכת מכאן, לא ידעת לאן -- מסגרת פני בחלון,
אבל גם בתמונות, לפעמים הדמויות -- מקשיבות לתקתוק השעון.

ואולי אתה פה חסר לי -- אתה כאן, אתה שם,
ובכל זאת אתה פה חסר לי -- ואולי, אתה פה חסר לי.

לילה לא שקט עובר על כוחותינו. מלחמה אין סופית בין הנורמלי לבין איך שאני רוצה לחיות, להיטיב עם עצמי ועם הסובבים אותי אבל בעיקר ואולי במיוחד עם עצמי. אני מוקפת אנשים ואני מרגישה לבד, בייחוד עכשיו. רוצה שמישהו יבוא הנה וייתן לי את החיבוק המיוחל, את הפיקציה הזו שאינני באמת לבד, שיש איתי מישהו - לא שמקשיב לי, לא שמבין אותי, שפשוט נותן לי חום אנושי טוב ואמיתי, מגע יד על הצלקות הנפשיות. אלו שלא נראות על העור שלי שבמילא פצוע לא מעט משנים של קרבות מול תחנות רוח ומפלצות בלתי נראות, שדים שתוקפים אותי בלילה מהעבר או שדים שתוקפים אותי מהווה ואין לי עדיין הכוח להלחם נגדם. אני מוקפת באנשים סביבי, לא מעט אבל לא הרבה - מספיק, ובכל זאת רק לאחד מהם יש את האומץ לעמוד עם חרב ולעזור לי לחתוך את הראש של כל אחד ואחד מהשדים הללו... והוא לא כאן עכשיו. זה לא שהשדים רודפים אותי עכשיו, זו אני שרודפת את עצמי. איך נלחמים בי?

אתה אידיוט אמיתי אם חשבת אותי -- שאבוא וארוץ עד אליך,
וכלום לא קרה כשאתה לא בסביבה -- כן, הכל די רגיל בלעדייך.

הייתי בכיף מחבקת אותך -- מחכה לך בין הסדינים,
אני שונאת אנשים, אנשים חלשים -- שבמקום לדבר הם זזים.

ואולי אתה פה חסר לי -- אתה כאן, אתה שם,
ובכל זאת אתה פה חסר לי -- ואולי, אתה פה חסר לי.

ואני נתפסת כמובנת מאליה בעבור האחד שבשבילו אני מוכנה ללכת באש ולכרות ראשים ושדים שלו, ולא חסרים לו כאלה. עכשיו הוא מתעלם מהם, אבל מי יהיה לצידו כשהשדים שלו יתעוררו מהתרדמת? שלי רדפו אחריי שנים וחשבתי שטבחתי בהם, והנה הם ניעורו משנתם ותוקפים אותי שוב - הפעם יש לי איך להלחם נגדם, יש לי פאקינג חרב. לכולנו יש שדים שחשבנו שהתגברנו עליהם ואז כשהמתקפה מתחילה אין לנו הכוחות להתמודד נגדם... אני רוצה להיות לו לעזר כשהשדים שלו יתעוררו. אני רוצה להציל אותו מאלף מיתות ועוד אחת. אני נראית חלשה, אבל בעבור אהבת אמת אחת אני אתן את עצמי יותר ממה שאני מסוגלת... אני לא יכולה לבכות על מה שאין לי, ואין לי אותו - בינתים, עדיין, ועדיין אני רוצה לבכות, לצרוח. "אני אוהבת אותך, טיפש".

מה יקרה אם פתאום תבוא אלי -- ותייפה את הכל,
רגע של שקט, בחוץ שוב הגשם -- ממשיך על הכביש עוד ליפול.

ואולי אתה פה חסר לי -- אתה כאן, אתה שם,
ובכל זאת אתה פה חסר לי -- ואולי, אתה פה חסר לי.

לילה לא קל עובר על כוחותינו.

מגדלנה