ללא שם

את שמה יד על הישבן שלי, מלטפת, מרביצה מכה קלה.
אני, אסור לי לגעת, שתי ידי בצידי הגוף כפי שהזכרת לי לפני שיצאנו.
המכנסון שלי מאוד מאוד נמוך כמו מכנסון של בגד ים קטן.
אבל זה לא בגד ים, ואני לא בים, אני בקניון.
המכנסון שלי מאוד קצר. קצה הישבן שלי מציץ ממנו, ואת נוגעת מדי פעם נגיעה קלה.
וגם צובטת.
אנו ממשיכות ללכת.
על חזי יש חולצת סטרפלס צמודה וקטנה, אשר משטחת את החזה הלא גדול במיוחד, בלשון המעטה.
אני מרגישה ערומה.
מאוד.
בעיקר בגלל הבטן, אבל גם בגלל שהחולצה מראה את החזה הקטן שלי, את שתי הגבעות הכמעט בלתי נראות.
את הפטמות הבולטות.
אני מרגישה את המבטים.
את אוחזת במותני ומובילה אותי.
קשה לי ללכת.
סנדלי העקב הגבוהות הן כמו כלא לשתי הרגליים, הן אוחזות אותי חזק, את רוצה אותי גבוהה.
העקב שלהן רחב. אני לא מועדת, רק מוחזקת.
ניזכרת איך סידרת לי את השיער,
הלבשת אותי.
איך שמת לי את הבושם שאת אוהבת.
ניזכרת איך ליטפת אותי בין הרגליים לפני שיצאנו מהבית, איך החדרת אצבע לתוכי, ואיך מרחת את הריח שלי על העיניים שלי, ומתחת לאף.
אני מרגישה בובתית
וכשאנחנו יושבות בבית הקפה, הטוסיק החשוף שלי על הכסא

ואני כל כך מתביישת.