ללא שם

כבר מהבוקר, כשהשארת אותי לבד בביד, כשידיי קשורות מאחור. כל הארונות סגורים, כל הצנצנות נעולות, המטבח מסודר בקפידה. ועל הרצפה קערה גדולה של סלט מלאה במי ברז. אני הולכת בבית ומדי פעם כורעת, מושיטה ראש לקערה ולוגמת קצת. אבל אני רעבה. אין אוכל, ואין לי אפשרות לאכול, והדלת נעולה. ואני יודעת שאסור.

לפני שיצאת וקשרת אותי, התקלחתי, כמו תמיד, מקפידה על כל מקום ומקום. אבל עכשיו, כשאני קשורה, אני הולכת להתרוקן. הלבשת אותי במכנס ספורט ישן וצמוד. בקושי, עם שתי ידיי, אני מפשילה את המכנס ומתרוקנת. מסתובבת, חצי גוף לעבר ניר הטואלט, מנקה את עצמי כמה שאני יכולה, מרימה חזרה את המכנס. מרכינה את הראש לעבר הידית של הניאגרה ומורידה את המיים עם המצח.

אני משועממת.
הידיים מאחור, ואני כבר כבר לא כל כך נקיה. הרעב מתחיל להציק, ואני הולכת לקערה, שוב כורעת. מרגישה את המים נוגעים לי בכל הפנים, פותחת את הפה ולוגמת, המים זורמים בתוכי. ואני צריכה להשתין. לשתות, ולהשתין, ולהפריש ולהתנקות ושוב להרים את המכנס ואני מרגישה כל כך נמוכה. וכל כך רעבה.

לקראת ערב את נכנסת הביתה ואני מחייכת, ניגשת אלייך. מצפה לחיבוק, או נשיקה, ואת רק מלטפת את השיער שלי ומעבירה יד עדינה על הצוואר. אני נרעדת. את מושכת את ידי למטה, ואני לא מבינה, ואז מבינה ונשכבת על הרצפה. את משכיבה אותי על הצד, ומקפלת את רגלי.

כמו עובר אני שוכבת ומחכה, כשאת ניגשת מאחורי ואני מרגישה את הקרם הקר סביבי ובתוכי, ואז את הצינור הדק נכנס לתוכי ונוגע בי מבפנים. תחושה של בחילה עולה בי ואני אומרת לך. ואת חוזרת מהמטבח עם עוד קערה ושמה מול פי ואומרת לי זה בסדר אם את צריכה. וגם קערת המים שוב מול פני. ואת אומרת – את יכולה גם לשתות אם את רוצה.

ואני שוכבת שם. ואת מתעסקת. ואחרי כמה דקות אני מרגישה את המים זורמים לתוכי, ממלאים אותי. ואת יושבת לידי, ומעסה את הבטן שלי בעיגולים. ואני אומרת שקשה לי ואת אומרת תנשמי עמוק. תנשמי ואני נושמת. ומתחילות התכווצויות, ואת אומרת תחזיקי תמר, ואת מאוננת לי, אבל רק בעדינות ואני שוכחת.

המים מפסיקים לזרום ואני מלאה ואת כל כך יפה כשאת יושבת מעלי ומטפלת בי ואחרי כעשר דקות אני אומרת לך שאני כבר לא יכולה יותר ואת מסובבת אותי על הצד השני וממשיכה לעסות את הבטן שלי ביד אחת, ובין הרגליים שלי ביד השניה. ואומרת עוד קצת, עוד מעט קט.

אחרי שאני מתרוקנת בשירותים את מוליכה אותי שוב לאותו מקום. בשתיקה אני נשכבת על הצד כשהפנים שלי מול שתי הקערות, אחת ריקה ואחת עדיין מלאה מים. אני מנסה לשתות, שוב מכופפת את הצוואר פנימה וכל הפנים שלי רטובות ואני לוגמת מהמיים. ובינתיים את שוב מחדירה את הצינור, והפעם הזרם חלש יותר, עדין, כמעט בלתי מורגש, אבל אני מלאה. ואת שוב מאוננת לי, ושוב מעסה את הבטן, ושוב עד קצה גבול היכולת שלי כשאני מנסה להחזיק את המים בתוכי ומצפה ומחכה.

וכשאת מרוצה ואני נקיה, בידיים קשורות את מובילה אותי למקלחת, ואני מתבוננת בך בהכרת תודה. את מסבנת אותי בכל מקום ומנקה אותי ואני מרגישה נקיה וטהורה. וכל כך ערומה. וכל כך רעבה.

בדלת נשמע צלצול וארבעה גברים נכנסים. מבלי לומר מילה אני ניגשת לכוננית הלבנה, עומדת לידה, נצמדת אליה ברגליי ומניחה עליה את הבטן והחזה הקטן שלי נמחץ על הכרית שהנחת לי שם. את מחזיקה בידי בזמן שהוא חודר לטוסיק שלי בעדינות ולאט ושלושת הגברים עומדים סביב ומתבוננים. הזין שלו קטן ואני מרגישה את הליטופים הפנימיים שלו בזמן שהוא נכנס ויוצא מתוך הטוסיק שלי, ואחרי כמה דקות הוא מפסיק, וניגש אל מול הפנים שלי. אני פוערת את הפה וסוגרת עליו והוא זז קדימה ואחורה מול פני, ואני מהדקת, בזמן שאני מרגישה את הגבר השני נכנס לתוכי מאחור וכשהוא גומר אני בולעת ובולעת.

וכשהגבר השלישי נכנס לתוכי אני מחניקה צעקה כי זה שורף. והוא מפסיק, ואת מורחת קרם ואז הוא ממשיך שוב וזה יותר נסבל.

וכשגבר הרביעי חודר אני לא יכולה יותר ואני מתחננת ואת מתבוננת בי ומחייכת. אחד הגברים ניגש אלי ואני פוערת את הפה ומחזיקה אותו בשפתיים ועיניי זולגות.

וכשאחרון הגברים נבלע בתוכי, הם הולכים ואנחנו נשארות לבד.
את קושרת את הידיים שלי לאחור ואני מרגישה את הפלאג חודר לתוכי. כמעט נחמה. ואנחנו הולכות לשולחן. את מדליקה נרות והשולחן ערוך ומוכן לארוחת ערב ואני אוכלת מהצלחת ואת מאכילה אותי ומורחת את האוכל על הפנים שלי, על החזה שלי.

אני מרגישה כמו חיה.
ואת מקלחת אותי.

ובמיטה אני יורדת לך עד שאת גומרת ונרדמת.

ומנסה להירדם כשהפלאג בתוכי וידי קשורות.