ללא שם

את מוליכה אותי לכורסא, מושיבה אותי, ותתחילי. לא יכולה, אני לוחשת, כולם יושבים סביבי, לא יכולה. אצבעותייך בפי, מרטיבות אותי עם הרוק של עצמי, ואת מתחילה לגעת לי שם, תאונני לנו יקירה, כולם מחכים...
ואני לא יכולה, לא מסוגלת. ואת לוקחת את הרוקט ושמה ישירות על הדגדגן שלי, ישירות על הנקודה ומפעילה, וזה יותר כואב מנעים, אבל לאט לאט זה לוקח אותי ואני מתחילה ומתקרבת מהמגע הישיר שלוקח אותי ללא שליטה. וכשאני קרובה קרובה את מפסיקה ואומרת לי בחיוך ועכשיו תמשיכי.
תגמרי מולנו יקירה.
עיני דומעות.
אני לא מסוגלת, לא יכולה.
ואת ממשיכה עם הרוקט, ואני כמעט גומרת, ואת מפסיקה.
ושמה את היד שלי שם, ואני מתחילה לגעת.
ואני כל כך רגישה.
וכולם מתבוננים בי כשאני נוגעת בעצמי, ומביאה את עצמי לאט, כמו שאני אוהבת, בתנועות עגולות, מחדירה אצבעות ונוגעת עם האגודל, ומפסקת את השפתיים ונוגעת בעדינות ופתאום אני בעולם אחר.
ידך על פניי, מלטפת אותי.
וכשאני ממש קרובה, את מרימה אותי מהכסא ואני נרעדת, מבקשת תני לי לגמור, בבקשה אבל את מוליכה אותי בחדר ואנחנו יד ביד, וכולם נוגעים בי אבל לא כמו שאני אוהבת, לא כמו שלוקח אותי לאן שאני רוצה.
שלושה גברים מתפשטים כשאני שוב בכורסא ושוב מאוננת מול כולם, והם מתחילים לאונן מול פניי. את עומדת מולי ומתבוננת, וכשהם גומרים עלי אסור לי לגעת, הזרע ניגר ממני.
את יכולה לגמור עכשיו מתוקה, תגמרי ולא חולפת שנייה וכולי רועדת. ואני ממשיכה לשבת שם, מול כולם, כשהם שותים את הקפה שלהם. ואת מורחת את הזרע עלי ומספיגה אותי ואני נשארת שם כך עד שכולם הולכים.