פלאג בינוני, טריסטן, מוחזק בתוכי.
מיוחד.
מרגישה מיוחדת. מבורכת.
יושבת זקופה בכיסא, גב מתוח, זוקפת ראש. בתחתוני פרפר.
שני מצבטים גדולים תלויים ממני, מחוברים בשרשרת קטנה, פטמות דואבות.
צווארי חנוק בקולר רחב סטרץ'.
זקופה כפי שרק זקופה יכולה להיות, נזירה.
הפרפר נוגע ולא נוגע, ואני זזה במקומי.
קפה, לאט,
כי מדדה על נעלי עקב והפלאג מפלח בחוזקה, גם אם לא כואב, אבל מרגישה.
זקופה, זקופה זקופה, משננת לעצמי, חייבת להיות זקופה ומתוחת גב.
כל לגימה בקפה מחוזקת על ידי התחושות שמתוכי.
מתחננת לזין, לאיבר חם, במילים הכי נמוכות שאפשר. לזין שאפשר ללקק, למצוץ, לפנק, כשאני כל כך נחדרת. לזיון חזק לזרע שנשפך ממני על כל כולי, לכוס כואב.
מתחננת לאנאלי מפלח כשמצבטים על שתי שפתי הכוס שלי כואבות, כשהכול כואב.
פה פעור בתדהמה
בגניחות
לזין שהיה בתוכי
לתחת כואב, חייתי
הטריסטן משחק בתוכי כשאני מזויינת
ואחר כך הטריסטן כולו בפה שלי, כמו גאג
על 4 ותחת נפער
וזין פנימה והחוצה וזה בוער
ואני בוכה, ומאוננת, כל האצבעות בכוס שלי
ומכוסה בזרע
לפני 15 שנים. 10 בספטמבר 2009 בשעה 5:07
