ללא שם

שנת לילה טרופה, מלאה מחשבות.
קימה מוקדמת, לבוקר מקסים וקר.
מנסה למשוך את עצמי מעלה, לשמש חזקה בשמיים צלולים.
חוזרת למיטה, את עדיין מנומנמת, נצמדת אלייך, מחבקת.
את מלטפת מתוך שינה, ממלמלת. ואני נושמת את ריחך.
מחכה לבוקר שיגיע, לחזרה לריטואל.
רגלינו משולבות, ואני מתחככת בך מבלי משים, עירומי הבוהק בכותונת שעלייך.
בבוקר אני מביאה לך קפה למיטה, ואת מתיישבת, ומושכת אותי אלייך, אצבע מציירת על גופי את תשוקתי.
אבל אני מעוקצצת, משהו בי לא רוצה, מתנגד. ואת מרגישה.
מחייכת אלי, עייפה? כן, שנת הלילה לא הייתה כל כך רצופה. וכן, קמתי מוקדם ...
מושכת אותי אלייך לחיבוק, ובבוקר יש כזו אינטימיות של ריחות, מין גירגור.
את מחבקת אותי מאחור, וידך מגששת אותי בבעלות.
ואני מתרככת, ונרדמת לעוד קצת. וכשאני מתעוררת, את כבר לא בבית, וכולי מלאה בתחושות מבולבלות.