ללא שם

התחיל בחיוכים, בהמון חום וליטופים, במין שלווה שכזו וכוס יין אדום בארוחת הצהריים.
אחרי מקלחת ארוכה ארוכה ושינה מתוקה, חיכו לי הבגדים על הכיסא ליד המיטה. וכך, לקראת ערב לבשתי תחתון טנגה, סולידי, גרביונים כהים, חזיית משולשים מרופדת, ומעל כל זה שמלה ארוכה, צמודה, שלא משאירה מחשוף. ושיער אסוף וקשור מאחור.
את העגילים הענקיים השארתי בבית, ובמקומם לבשתי עגילי פנינה קטנים. ושרשרת עדינה.
יצאנו לרחוב והלכנו יד ביד, כשהיא נצמדת אלי לפרקים, ולפרקים מחזיקות ידיים. ומתבוננת בי בעיניים, שמביעות אהבה.
נכנסנו לבית הקפה וישבנו צמודות.
ודיברנו.
ואמרתי לה כמה שקשה לי לפעמים, ושאני לא יודעת...
והיא אמרה לי שאני הכי חשובה לה בעולם. והרגשתי בטוחה.
ואמרתי לה שאני אוהבת, אבל לא תמיד קל. והיא אמרה שהיא יודעת.
בלילה, במיטה, התחבקנו, והיא עשתה לי אהבה, כמו שלא עשתה לי מעולם.
פרפרתי בין אצבעותיה ולשונה ושפתיה, ונרדמתי מתוך גירגור.
ועכשיו, חיכתה לי פרוסת עוגה על השולחן, ומכונת הקפה עם קפה חם וטעים,
וכולי מאושרת.