ללא שם

זה המקום בו אני מרגישה הכי בטוחה בעולם.
מרגישה שאת מעריצה אותי, את היכולת שלי להיות כל כך מינית ופתוחה איתך למרות הביישנות הטבעית.
מרגישה בטוחה בסלון איתך, לצידך. למרות שאני יודעת שעלול לבוא כאב, אני יודעת שאת אוהבת אותי ולא תעשי לי יותר ממה שאני מסוגלת לסבול.
מגרגרת כמו חתולה. תולה עיניים אוהבות.
עירומה, ואת מטיילת. נוגעת, מחייכת להתנשמות. למבט. לפה הפעור מעט.
מעבירה אצבע, מרגישה אותי מרוגשת, נרעדת מהאינטימיות של שתינו בלבד. אני רוצה לחבק אותך, להרגיש מחובקת, אבל את ממשיכה במגע עדין.
הנערה נכנסת ומתכרבלת בזרועותייך, הולכת למקום בו אני כל כך רוצה להיות ואת נושמת את שיערה. אני נמצאת שם, בטוחה בעצמי, עדיין קצת פגיעה, מפסקת מעט רגליים, נרגשת.
כל מגע שלך מרטיט אותי. אני מגורית כל כך. ואת מנשקת אותה על השפתיים, על המצח. כמו ילדה שחזרה עם ציון טוב מבית ספר. ואני משתוקקת גם.
אני נצמדת אלייך כמו חתול שרוצה לטיפה. מתמכרת למגע של הגוף שלך בזמן שאת מהנערה ממשיכות להתחבק. ומרגישה בצער את האצבע שלך מתרחקת ממני.
ולמרות זאת בטוחה. אוהבת. מרגישה שמותר לי הכל... מרגישה שמותר אף את זה...
ומביאה את עצמי שם לידן. בלי להתבייש כולי רוטטת.