ללא שם

תמיד כשאנחנו דנות, או מתווכחות על משהו, לא משנה על מה, אני חייבת להיות עירומה. לגמרי.
ומותר לה לשים עלי מה שהיא רוצה.
ואיך שהיא רוצה.
וככה, מותר לי להתווכח. מותר לי לומר מה טוב לי, ומה פחות טוב. מה מתאים לי, ומה יותר מדי - מביש, משפיל, כואב, מביך.
אבל - לפני כן אני חייבת להתפשט. לגמרי. להסיר הכל.
ואז מתנהלת השיחה.
יש לי הרבה פחות מחסומים כשאני עירומה.
אני הרבה פחות מודעת, וגם הרבה יותר.
יש בזה משהו מעצים. אבל ידה - תמיד עליונה - גם בוויכוח :-)