לפני 10 שנים. 3 באפריל 2014 בשעה 20:33
את הולכת וזה זז בתוכך. משפיע, לא אדיש, לא רק מלטף, גם לא רק לוחץ. ואת לא יכולה להתעלם.
את פועמת, וזה פועם בתוכך. עם כל פעימה את פועמת. מאחור. מקבלת את הלחץ עם פעימת העונג.
הפעימה שלך כמו מזיינת אותך. כי השתיים קשורות זו בזו.
את מאוננת ומזויינת.
גם כשאת גומרת, ההתכווצויות בתוכך מכווצות גם את האביזר חסר הרחמים, שאין לא חיים משלו, ואולי דווקא יש?
יושבת, ומרגישה אותו עמוק בתוכך. עושה נקיונות, והוא מלווה אותך.
ושתינו מתכוננות לדבר האמיתי, שיחדור לתוכך ללא רחמים וללא התחשבות.
רק המחשבה על כך ופיק ברכיים.
