בתחת.
מה?
בתחת, אני לוחשת.
העיניים שלו שואלות.
אני מלכסנת מבט לנועה, והיא מחייכת לי בעיניים טובות.
גם חבר שלו מתבונן עלינו, ועוד שתי חברות מפסיקות לרגע את שיחתן, ואז ממשיכות.
תזיין אותי בתחת. בבקשה. עכשיו
אני בחולצת כתפיות דקה וורודה, חצאית קצרה, מלבנית, סגולה. עקבים רחבים וגבוהים, גרביונים שחורים.
הוא מחזיק בידיו של חברו, המושיט לו כוס יין אדום, שמזגתי לו קודם, לפני שחזרתי לחדר האורחים המואר באור עדין וחלבי.
ולוגם לגימה קטנה.
אני נבוכה, אוספת כמה כלים למטבח ושבה משם עם עוד כמה כוסות וקעריות. מתקרבת אל שניהם שוב, אבל הפנים שלי מול פניו, מתבוננת מלמטה.
כולי בוערת, כשאני שולחת יד למכנס שלו, כדי להרגיש את הבליטה. והם עדיין אוחזים ידיים.
מרחוק נועה מתקרבת אל שתי החברות שלה, והן מדברות ביניהן, אני מרגישה מעט נטושה.
וקופצת מעל הנהר הזורם הרחק מתחתיי, כי הנגיעה שלי נעשית הרבה יותר מפורשת. מלטפת. קצת סוגרת עליו עם כף היד.
הם נצמדים לנשיקה צרפתית, והבליטה, שאני מרגישה, נעשית קשה יותר.
הם מתלטפים.
אני פותחת את המכנס שלו ומפשילה למטה. בין כל שאר החברים, הלבושים, רק חלציו חשופים כעת, הוא לבוש בחוטיני שחור. יוצא דופן. מרימה עיניי בשאלה. והוא כתשובה, עוזב את חברו ומלטף אותי. כדי שאמשיך. ואני ממשיכה.
מנשקת את החזה שלו מבעד לחולצה, ויורדת לבטן, ולבטן התחתונה, שכעת היא חשופה, ולתחתון הסקסי והקטן.
שתי חברות ונועה שרועות על הספה. הן עייפות, אולם עדיין איתנו בחצי עין, כי מתאים לי שהכל יהיה איטי, וקצת סהרורי.
גם החבר מלטף. אותו. את הצוואר שלו, הפנים. השיער. פי כבר צמוד לבד הדק, לירכיים הפנימיות, לישבן החשוף.
בידה של נועה קולר עבה ומחזיק, כשהיא מתקרבת אלי ולסימן שלה אני מפסיקה, ומושיטה לה צוואר לבן, אשר מיד מתכסה בעור עבה, צמוד. ואני חוזרת למלא נשיקות לאיבר שעדיין אי אפשר לראות ... אבל אני כבר כל כך רוצה לנשק.
אני רוצה בתחת, לוחשת לתחתון הקטן ובתגובה הוא מסיר ומגלה ואני נצמדת לעדין והקשה והחשוף, עוטפת בשפתיי ומנשקת, בולעת בשפתיי ולשוני ומנשקת שוב, מנסה לחוש את הפעימות וגם מצליחה ... מסננת רוצה בתחת. הוא מלטף בשיער. מסננת מבעד לשפתיי (המלאות, חסומות) תזיין אותי שם, בבקשה אני כל כך רוצה ...
אני מרגישה כל כך מלוטפת כי שניהם מלטפים אותי כל הזמן, בשיער, בעורף, בגב (הבטן שלי צמודה אליו), הזין שלו מלטף את הפה שלי מבפנים.
הוא כבר קשה. ואני מסתובבת, כפופה, מחזיקה בשולחן נמוך, ממתינה.
החצאית שלי מתרוממת, ושתי הלחיים שלי חשופות מולו. הוא מעביר עליהן יד, ושתי ידיים, ומשחק בי ללא סוף, כשאני מורכנת.
מלטף את הטוסיק. מעביר יד על החריץ נוגע מסביב לחור החסום והמוסתר, אוחז באגן שלי הרוטט מציפייה, מצמיד גם את גופו אליו.
בחדר מוזיקה עדינה, ונרות. וחבר נוסף, ושתי חברות. ושיחה שקטה, אני שם ולא שם, מחכה. בעיניים עצומות.
יד רכה עלי, יד נשית עוברת עלי, על החזה שלי (מעל החולצה), על הבטן, על גבול החצאית, ביני ובינו, מגששת, נוגעת, מוציאה את הפקק שהיה תקוע בתוכי, ומגישה לפניי, לשפתיי, לאפי, ללחיי, לתוך פי. הלוקח כי אני חושקת. והוא מגשש מאחור, החור אשר נפער מולו נחסם ונושק ושואב באיטיות אשר לא תיאמן, בעדינות שלא קיימת.
עדינות שמלטפת אותי מבעד לכאב.
חוסמת אותי מבעד לתחושות.
מזנה אותי כי משמיעה קולות, ולא של כאב אלא של רצון לעוד.
ידיו על אגני מושכות ואני לוחשת עוד ועוד. מולי הן מתלטפות, ביניהן, החבר שלו, לידן, ידו בין רגליו על המכנס.
ונועה איתי. אצבעותיה בפי. לשונה בפי. ידיה בשערי. ידיו אוחזות אותי, אני עדיין קמורה, רפוייה, מרפה גם שם, מנסה שלא לגנוח המון, אבל לא מצליחה.
תמשיך
והיא: מה?
תמשיך אני לוחשת
היא: מה אמרת?
תמשיך לזיין אותי, אני כל כך שלמה
הוא מגביר ואני שורפת, הוא הולם ואני הולמת חזרה, וכשזה נגמר, אני נצמדת, שולחת ידיים אחורה, רוצה לגעת בו, רוצה שלא ייצא,
יודעת שכשהוא יצא אני אקבל, גם, את מה שאני כל כך אוהבת ואחרי שגמרתי לנשק ולנקות, נועה מחייכת, הוא נעלם (כדי לחזור) ואני חוזרת לסדר את פינת האורחים, להחזיר למטבח, להביא, כי הדירה כל כך יפה כשהיא מסודרת.
