ללא שם

בקפה טיפה של אלכוהול, המשכר אותי, ואתה רואה את זה.  אני מחייכת המון, גם צוחקת.

אנחנו מחזיקים ידיים מלוטפות, ואני - אינני שבעה מהמגע שלך, מאצבעותיך.  הנוגעות עכשיו בצווארי, הסוגרות עליו...  העוברות גם תחת הסנטר, גולשות ללחיים, לשפתיי, לפי, הנפער מעט, ובעקבותיו - גם לתוכו.

אני לוגמת עוד, ומעט משתנקת, ואתה מושיט ידך לתיקי, ומוציא משם את החבילה ששמת מבעוד מועד, ומושיט לי.

עיניי שואלות, אך אתה אינך שואל, אלא אומר, בשלווה, קחי ולכי וחיזרי.

...

כשאני חוזרת מהשירותים ומתיישבת, אתה מחייך ומורה לי להפנות אליך את העורף,

וכשאני מפנה, אתה מהדק את הקולר עוד יותר ואני מרגישה אותו נצמד, עוטף, מגביל, גבוה.

על השולחן עוד כוס אלכוהול, שאני חייבת לשתות מול עיניך הצוחקות,

ועכשיו אני ממתינה.