בתחילה אני מתנגדת. הגוף מתנגד. מתכווץ. אני מתכווצת ולוחצת.
אך אצבע חודרת, משומנת, משמנת, מלאה משמן, מקרם, מורחת אותי מבפנים, וקשה להתנגד לאצבע הרוצה לחדור.
האצבע, הרי דקה, ושהיא תרצה לחדור היא תחדור גם אם לא ארצה. גם אם אכווץ בכל כוחי.
וכשאני משומנת לכל האורך מגיע האיבר, העבה והמפחיד. רק לקצת למול עיניי, ואז אני מתהפכת ומחכה.
אני צרה. והוא עדין. מאוד מאוד עדין. מנסה לחדור מילימטר, ויוצא, שב ומשמן ושוב מנסה לחדור.
אני מרגישה אותי מתרחבת, ומתכווצת אבל הוא מנסה. ויוצא, ושוב מנסה ושוב יוצא. כפות ידיו מחזיקות בצדדים ומותחות.
סבלני ולא מוותר. גם כשאני מגניחה קלות, כי עדיין לא כואב. כי זה לא ברור. כי אני זוכרת.
חודר עוד קצת. ומתחיל לכאוב. אני מבינה שככל שאלחץ יותר, יכאב יותר, ומנסה להרפות.
מרגיש שאני מרפה, וחודר עוד קצת, עוד מילימטר של כיווץ, המרחיב, מחריב, כובש עוד קצת, ונשאר שם כשאני מורחבת.
ויוצא בעדינות. נותן לנוח, לנשום, להיסגר, כי הוא לא רוצה לשבור אותי.
והאצבע שוב בפנים, משמנת, ועכשיו גם שתי אצבעות, משמנות, ומרחיבות.
ומלטפות בטוסיק, בגב, בצוואר. המונח על השולחן.
ההפסקה נגמרה, והוא מפנה את קצה הזין שלו שוב לתוכי. הזין כבר יותר קשה, ואני כבר קצת יותר רכה, יותר מוכנה, אבל הוא עדיין לא חדר לגמרי, הוא עדיין לא הכניס את מלא העובי שלו. עוד לא נבחנתי לקצה גבול היכולת.
בקצה גבול הכאב, נשימותיי מהירות. חדות, כמו נשימות של כלב. מנסה לכווץ והכאב מחריף. מרפה, והוא נכנס עוד יותר והכאב מחריף וגובר. אבל אני לא יכולה לכווץ יותר, כי הוא כבר בפנים, והכיווץ מביא אותי לקצה גבול היכולת.
נושמת מהר מהר, והוא מלטף את לחיי, מרגישה שהוא חודר עמוק יותר, אבל הכאב כבר איננו מחריף. ההיפך. הוא דועך, מרפה, אולי כי גם אני מרפה, מרגישה את החדירה אבל נשארה רק תחושת הלחץ, הפתיחה, המליאות.
לוחצת לעומתו.
הליטופים שלו מורגשים עכשיו יותר. כולי רגישה. הוא איטי. הוא סבלני. הוא חש אותי לוחצת לעומתו, ומבין.
הזיון שלו איטי לאין קץ.
גם כשאני לוחצת לעומתו, הוא לא נותן לי למהר. מכבד, מכבד את הכאב, את ההשפלה, את שנתתי לו את כולי.
