לפני 17 שנים. יום ראשון, 17 במאי 2009 בשעה 21:07
ובשעת דמדומים כשגופי הקמור וגבי אלייך מופנה, צמרמורת של בוקר את גופי צולחת
מבט של רגע שנמשך ונמשך מעיר געגוע מוזר לדבר שלא התרחש מעולם
ושואלת אותך ללא קול אך במבט, האם כמיהה אמיתית או זיוף?
וצורך הקיום הבלתי מובן שוב עולה, אני כאן בשבילך, כאן למענך
חפון אותי בין ידייך, חלחל לתוכי ואתך גם השקט
כשגופי הקמור וגבי אלייך מופנה ישן אתה בין חמוקיי בשלווה עוטפת
ואני- אני כבר לא כאן