לפני 16 שנים. 26 בינואר 2008 בשעה 20:05
תכריכים תכריכים עוטפת את עצמי ככלה הלובשת שמלתה ביום חגה.
עפר עפר מכסה את נישמתי בקבר החי של עצמי
אין לאן לברוח אין מה להסתיר
כנשל הנחש ניתק ממני המגן האנושי
וככה כחיה מתה כמתה חיה מחפשת את צלם האנוש שעוד נותר
לא בדם לא ביזע ולא בדמעות
אלא אם ברוך נועם ורגש קוברת את עצמי ושוב קמה לתחיה
נקייה צחה וטהורה לתוך הדממה
