יש כל כך הרבה.
פשוט מדהים.
כולן "פיות של XXXX"/"ילדות-נשים" ושאר קלישאות לעוסות. משעממות שבא לתלוש את הריסים אחד אחד באצבעות חשופות רק כדי לא להירדם.
כולן מחפשות "קשר אמיתי", אף אחת לא מצהירה שהיא סתם פה בשביל זיון סוער עם מרוקאי מסוקס.
כי פה קל יותר. פה קל עד כדי הקאה.
כולן מחפשות קשר אמיתי, אבל בינתיים, עד שיימצא אחד כזה (לפחות), מוצצות בחדרי מדרגות חשוכים לעוד אידיוט כעור, נפוח כרס, עם תחת שעיר של בבון וחצ'קונים על האף. אולי גם נותנות לו לגמור בפה. בהנחה שהוא שואל אותן בכלל. מתרגשות מזה שאולי הוא ירשה להן לבלוע, כמה מרטיט. למחרת מתאכזבות שעוד אחד נוסף לרשימת הדומיקולים ה"מסוכנים". כותבות על זה בבלוג. בוכות לחברות, שגם הן "פיות" או אולי "מלאכיות". בוווו הווווו. ניצלו אותי, שברו את לבי הקט, מצצתי ונזרקתי.
נלעגות אומללות.
מחכות בכיליון עיניים ליום שישי. נתלבש במיטב המינימליזם השחור, נתחפש לזונות וניתן לכל זב איבר, חסר ביטחון, קשיש, מכוער, מצחין עם צימוק עוין להצליף בנו בפומבי במועדון המהמם שיש רק אחד כמותו בארץ, יאא איזה מרגש. גאווה גדולה. נבחרנו.
סתומות.
לפני 17 שנים. 6 במרץ 2007 בשעה 10:54