ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הגוף מלמד את הנפש

רק להיות קשוב וללמוד..
לפני 18 שנים. 26 בספטמבר 2006 בשעה 22:44

היום היתה לי לקוחה בעבודה שבעיצומה של הפגישה הדבר היחידי שראיתי מול הפנים זה איך אני קושרת אותה לצלב על הקיר ונותנת לאיזה דום אלים במיוחד להתחראה עליה .זה אומר כניראה שגם הצד של המוח הימני שלי כבר עובר לתיפקוד של בדסמ , האמת... מסוכן. כי במקור היו לי כל הכוונות להשאיר את הצד הזה נקי מהתחום . טוב .. יכול להיות שמעכשיו יתחילו להיות הודעות בעיתון על איזו אחת שמיתעללת בלקוחות .אבל אני בכלל סאבית , איזה בילבול מוחלט, אולי בעבודה אני דומית ובלילה .. עובדת על זה , מנסה בכל כוחי להיות סאבית ראויה . איזה יאוש .. אני מצליחה כל פעם לפשל באיזו שטות שניפלטת לי , הציניות שלי..חייבת לנתב אותה כניראה למקום אחר כי הדום שלי לא ממש מאושר מחוש ההומור הציני שלי.
אני לא מבינה .. אם אני סאבית אני חייבת להיות כל הזמן רצינית? למה אין פה איזה חוברת הסבר או משהוא הגיוני מובנה ,לסאבית מתחילה ? בטח בגלל הסשן עונש ,כי אם אני לא אפשל אז לדום שלי לא יהיה את מי לחנך, ואז הוא יצטרך להביא עוד איזה סאבית או שתיים לפחות כדי שתהיה לו פעילות יצירתית של לבנות שליטה בסאביות מרדניות ולא מיתמסרות ולמי יש זמן לכל כך הרבה פעילות...

לפני 18 שנים. 26 בספטמבר 2006 בשעה 19:58

אוהבת אותך , עכשיו תיתמודד!

לפני 18 שנים. 25 בספטמבר 2006 בשעה 14:57

ניראה לי שלעבור מסלול בסיירת צנחנים ,
זה קלי קלות ,
לעומת מסלול של זוגיות ב-בדסמ .

לפני 18 שנים. 24 בספטמבר 2006 בשעה 21:39

מטאור אמיתי , בת 36 עובדת במישרה של חלום. מנהלת עסקים בכל העולם ,השקעות לכל איילי ההון.אישה מבריקה ,יודעת המון וגם ניראית מעולה. במרתון לפיסגה , כל כיבוש שלה, רק נותן לה כוח, להמשיך לפיסגה הבאה. העבודה מצליחה להשאיר אותה מרותקת שם דברים חיים, חברים..גברים לא שם בשבילה, זה פשוט לא מספיק מעניין. במיפגשי משפחה לעיתים רחוקות הולכת, היא מושא לקינאה של כולם, יושבת עם הפלאפון צמוד, החבר שבונה לה עולם, שמחבר אותה כל הזמן למקור פעילות עולמית שם היא פורחת ,זה בקצב שלה מיתנהל .התנתקה מרוב האנשים שסביבה הם לא מבינים בכל מיקרה מה עובר עליה ביום של חיים. ובסביבה החדשה ..מילחמת קיום , הפוקוס הוא להשיג , שם חברות זו לא אופציה בכלל כי אין זמן שאפשר לבזבז .
לקוח חשוב ביקש שתבוא לפתיחת תערוכה של צייר, שם יפגשו וידונו בתיק ההשקעות . ביקשה מהפקידה שתיבדוק עבורה קורות חיים של הצייר,חייבת לבוא מוכנה כמובן לפגישה חוץ מעל מיספרים, זה הקסם שלה, היכולת לשוחח על דברים מגוונים. הפקידה אמרה לה שאין מידע , זו תערוכה מיסכנה, גלריה קטנה , צייר לא ידוע , אין לה מה להגיד. תשובה לא טובה , אני כבר אבדוק ,היא הפטירה לעברה . אכן צודקת , אין כלום, לא ידוע .. שונאת שדברים לא עובדים לה לפי התוכנית.6 בערב היא שם , הלקוח מודיע שיאחר ב-30 דקות , היא מוצאת את עצמה מביטה בתמונה ולא יכולה להפסיק לבהות. ציור פשוט ,שני קוים, קו שבונה גוף ומעליו קו נוסףשל גוף ,נוסף ,,גוונים של כחול ואדם יין חזק ,ורק שני קווים שיוצרים מיפגש.יש לה עוד רבע שעה ,,, היא ניגשת למשרד ואומרת שהיא רוצה את התמונה ,[ מעודה לא קנתה עבודה של צייר לא מוכר] אבל ממש כמו צורך למתוק פיתאומי היא רוצה את התמונה הזו,אצלה בסלון .היתנצלות..גבירתי , אני נורא מיתנצלת רק התמונה הזו פה בתערוכה היא לא למכירה . אבל יש עוד הרבה אפשרויות ...אני רוצה את העבודה הזו . תיבדקי לי בבקשה מחיר , אימרי לו בבקשה שכסף זו לא מיגבלה וכמה שירצה יקבל, זה הטלפון שלי , תחזרי אלי בבקשה עם מספר.היתה פגישה ,,הלקוח מרוצה , היא בבית. מורידה ,נעלי עקב וחליפת עבודה .נישכבת על הספה בסלון, ומחפשת את התמונה על הקיר..הטלפון מצלצל ,איש מדבר , שואל שאלה מוזרה .למה את בכלל צריכה אותה?סליחה.. לא מבינה ? את התמונה הוא אומר ,אותה קשה לבלבל, אבל משהוא בשלווה של קולו גרמה לה להחסיר פעימה .אה.. כמה אתה רוצה ? מיתעשתת מהר. לא רוצה כסף גבירתי , אבל מוכן להציע עיסקה . טוב.. לוקחת אויר, אני מקשיבה , את יכולה לקבל את התמונה בחינם, זה ידרוש ממך דבר אחד,את תיתני לי אותך ללילה אחד שבוא תהיי שלי . אף פעם לא היתה במצב שאין לה מילים , פה זה קרה , רצתה לנתק אבל משהוא השאיר אותה שותקת , קשובה . הוא ידע. זו הכתובת שלי , את מגיעה עוד שעה , לפני שאת ניכנסת את לובשת כיסוי עיניים, אותי לא תיראי לעולם. ומה יהיה...אומר לך מראש, מרגע שניכנסת בפתח ביתי אין לסגת לאחור.את תהיי שלי לגמרי הלילה , אעשה בך מה שארצה , אני רוצה שתדעי ,אני רוצה לעשות לך טוב, אבל זה יהיה בדרכי. ואז ניתוק , הוא פשוט ניתק את השיחה . היא שוכבת בסלון , מביטה בשעון ומבינה שהיא בודקת את השעה , בוהה בקיר ואומרת לעצמה , שיט, ניתקלתי במטורף . עשר דקות חולפות , הגוף שלה הולך ומיתרגש, משהוא בפנים פיתאום יוצר סערה וריגוש שכמוהו לא ידעה . לא יתכן ,היא אומרת לעצמה אבל אחרי חצי שעה , היא מיתקלחת בהיסטריה ,, מבינה שיש לך רק עוד חצי שעה , שאם לא תהיה שם ... אז מה? אין לה תשובה , היא גם לא רוצה לתת לעצמה להבין מה היא עושה , היא כבר בדרך לשם במונית עם לב דופק מחשש שהיא עומדת לאחר את המועד לפגישה שהפכה לה פיתאום הכי חשובה בחיים.שכחה להביא כיסוי עיניים , מה היא עושה? דופקת בדלת .. הוא שואל , העיניים קשורות ? היא אומרת שלא.. שאין לה ..הוא אומר לה : תורידי חולצה וקישרי אותה . היא עושה .
ניכנסת לביתו בידיעה מלאה שהיא לגמרי נתונה לשליטתו. מגע של יד על השד , נגיעה עדינה בפטמה, הוא משכיב אותה על שולחן וקושר את ידיה ורגליה לרגלי השולחן.
שקט, כלום לא קורה, נשימותיה מתעצמות , היא נירגשת , חוששת , כמהה למגע .אצבע חודרת לה לכוס .את רטובה , הוא אומר, אפשר להתחיל .. מגע של מיברשת , הוא מצייר אותה , את הצללים של גופה .המיברשת עוברת על פנים ירכיה עד קו הצל , מגיעה לערוה ומציירת גם שם קו עדין וחולף.. כל הגוף ניצבע במברשת קלה. מסביב לשדיה בעיגולים מטריפים ובדיקה נוספת בכוס.. היא זורמת , רותחת , רוצה להכניס אותו לתוכה . וכלום... שקט... עד ש, הוא נותן לה לחוש בידה איבר גדול וזקור , רק מלטף את אברו בידה חולף איתו על יד גופה , ואז מבקיעה אליה פנימה בחדירה אחת אל תוכה .
הוא לא זז היא מנסה להתנועעה רוצה אותו עוד . בידו האחת מעסה את שדיה ידו השניה על הדגדגן.
הוא נע בתוכה באיטיות מטורפת , פוער עיגולים באברה , וניכנס ויוצא לתוכה עד שהיא גומרת , בצעקה אדירה , כל כולה יוצא, היא נישטפת בזרמים מבפנים והוא עדיין בקצב שלו נכנס ויוצא לתוכה . גומרת שוב ושוב , מוטשת, כבר לא מצליחה אפילו לחוש בין פורקן למנוחה .והוא אומר לה , טוב ... זו הפעם האחרונה , יוצא מתוכה וחודר בעוצמה לחור הישבן.מופתעת ניזרקת מהלם הכאב הוא מחדיר אצבעות לכוס.זיון חזק , פראי .מהיר היא בפיסגה מעולם אחר. היא גומרת ,, הוא איתה .היא עפה עם ראש מרוקן וגוף שהגיע למיצוי הפורקן. כניראה נירדמה . זמן עובר , היא מרגישה שהיא עטופה בשמיכה ושוכבת במיטה ,שלה.. על הקיר בסלון תלויה התמונה .

לפני 18 שנים. 24 בספטמבר 2006 בשעה 12:18

קיבלתי בושם מאמא שלי , הבושם שאני הכי אוהבת -RED DOOR .
וזה בושם שיש לו ריח של שיר.. מאוד מסויים ,זה השיר ROXEN של להקת פוליס.

לפני 18 שנים. 24 בספטמבר 2006 בשעה 8:05

הבאתי את הילדים אלי אחרי שבת שלא היו איתי , מחירים של גרושין[וגם יתרונות ]. שעה שעתיים ראשונות של ביחד זה השלמות מגע, חיבוקים נשיקות , להרגיש שוב קרוב , למלא מצברים של כולנו בקירבה של גוף והעברה של תחושת אהבה וגעגועים של הפרידה .
כשמלא לנו בפנים כל אחד פונה לעינייניו , חלק ביחד חלקים כל אחד בחלל שלו בניפרד.
אפילו אני כבר מוצאת זמן פרטי שלי בביחד הזה עם הילדים, זו התפתחות חדשה אצלי , בעבר לא היתה לי דקה פנויה בהורות לעצמי.בדרך סיפרתי להם על מתנת יום ההולדת המיוחדת שקיבלתי מחבר , וכל אחד הציע מישאלות שהוא היה מציע לבקש.
בכורי אמר:לכתוב חיבוקים ונשיקות על הפתקים-כי זה מה שאני הכי אוהבת.
ועל פתק אחד לכתוב שיזמין אותי לביקור .
ביתי אומרת:תבקשי אהבה-
והגור הקטן בן שלוש וחצי אומר: אמא...תבקשי אופנוע ,כי זה מה שאת רוצה .
מדהים לי להקשיב להם ולדעת שהם יודעים ,מה באמת הדברים החשובים בשבילי .
כל כך מקווה שנצליח תמיד לשמור על חיבור ,על קשר של הקשבה, של אהבה , שבוא נדע הילדים ואני את הצרכים והרצונות כל אחד של השני.

לפני 18 שנים. 23 בספטמבר 2006 בשעה 17:26

אתמול קיבלתי את מתנת יום ההולדת המדהימה והניפלאה ביותר שקיבלתי בחיי.
מעטפה עם מכתב , ובפנים חמישה פתקים בצבעים שונים , על כל פתק חתימה שמאפשרת לי לבקש מישאלה . ומי חתום? לא יאומן.. החתימה של הדום המתחלף המסוכן.
אז יש לי עכשיו ביד חמישה צ'קים פתוחים , יש לי חודש זכות לממש את כולם ואם לא אממש בתוך חודש,,,פג תוקפם.ריגוש מטורף , איזה כיף לי , משהוא להעסיק בו את הראש ,גירוי מחשבתי ,המתנה הכי הכי בעולם, כי מעבר לכל במתנה שכזו יש אמירה מדהימה ,נכונות ורצון אמיתי של לתת לי את מה שאני רוצה .
איך בכלל מתחילים להגיד תודה לאדם שנותן לך כזו מתנה ?
מימשתי פתק אחד כבר אתמול היה כתוב בו:"רוצה נשיקה".
יש לי עוד ארבעה פתקים, ארבעה זה הרבה ? או מעט? עבורי זה המון, ממש המון כי כל פתק הוא בעצם מכתב של אהבה ורצון לתת ולזה בכלל אין מספר.

לפני 18 שנים. 23 בספטמבר 2006 בשעה 7:31

נשיקות בשבילי זה הכי אינטימי שיש , זיון , זיונים, התפרעות בכל אלה אני בפנים וגם בחוץ. בנשיקה ,התנשקות או איך שקורים למצב של נשיקה פנימית,,, חודרנית,,,,בשפתיים ובפה , זה מקום שנוגע לי בלב, ישר בנשמה .לא ממש גבר או שניים עברו אצלי בחיים,מתוך כל אוסף האירועים יכולה לספור על כף יד אחת את אלו שהיו לי איתם התנשקויות .

לפני 18 שנים. 22 בספטמבר 2006 בשעה 6:06

בוקר טוב עולם ,, ומה יהיה היום? האם אני סאבית או שולטת? בסיפור כמובן .. בדימיון...
לא,, בוקר שונה , שנה חדשה ,היום זה לא יהיה סיפור, עוברת לישום על חיי באמת.
כבר מספר שבועות מסתובבת עם הרבה שאלות על המקום שאבחר לי בבדסמ , שליטה ? סאבית ? שיפחה ? הרבה כאב עבר אצלי בגוף, פחות בחיצוני יותר בנפש שניפערה .
המון שאלות עם עצמי והרבה דיאלוג עם הסביבה.
ניראה שבחרתי , לפחות חייבת לעצמי באמת לנסות ,רוצה להיות סאבית ככה מרגיש לי נכון.
כשניפגשתי בבדסמ בהתחלה הבנתי שיש פה אמצעי של כוח לבניה עבורי ,באינטואיציה ידעתי שהמקום עבורי להתמודד עם כאב אמיתי וסגור ,זה ממקום של נישלטת ..איפה שאני ממש הכי לא טובה ,במקום שהכי קשה לי - וויתור על שליטה .
היתמסרות אחרת, שונה ,לא של חברות -שם אני טובה , אלה וויתור על שליטה ,לסמוך שם על מישהוא אחר, ולא על עצמי, שיוביל את הדרך שלי אל עצמי .
וקשה נורא עבורי להודות שדוקא אלי פנימה, לנפש, אני זקוקה לעזרה כדי להגיע .
אז הנה ,שלך לתיפעול , חתול מהיר, אני רוצה לנסות , לא מבטיחה כלום ..לא מתי בדיוק אהיה בשלה לתחילתו של תהליך ולא אם אצליח ,אני מבשילה אט אט - גם זה בניגוד לעצמי , בניגוד למהירות הרגילה .אמרת שאתה הולך לזכות בתחרות הנהג הזהיר, שנוסעים שם לאט, אז אני רוצה , רוצה אותך איתי בתור נהג.

42

לפני 18 שנים. 21 בספטמבר 2006 בשעה 21:07

ממש עכשיו ... נהייתי בת 42 - זו הולכת להיות שנה מ..ג...נ...י..ב..ה!