הגוף מלמד את הנפש

הראשון שאמרתי לו ,, אני אוהבת , האחד היחידי שאמרתי לו ,אני שלך--- והייתי.
האיש הראשון שאיתו גמרתי , מכל הלב ומכל הנשמה .
הראשון מכולם שפתח לי את הנשמה .
לימדת אותי להרגיש את הכאב הנורא של אהבה .
שום דבר צ'יטה , שרוצה יותר ,מאשר להמשיך לאהוב אותך .
זה מה שיש לי להעניק, אני מצטערת כל כך שזה לא מספיק...

עוד יום עבודה , בדרך למשרד, ואני חושבת לעצמי,, עוד 20 שנה לפנסיה .. האם יתכן? זה מה שמחזיק אותי שם בדרך הזו כבר 15 שנה, יום אחר יום. העבודה נחמדה לי סך הכל , לא סובלת לפחות , אבל האם זה מה שבאמת רוצה לעוד עשרים שנה..ותוך כדי מחשבות
התחלתי לעבוד, ניירת , צרות של אנשים שאני בכלל לא מכירה והאמת כבר מזמן לא נוגעות לי בנשמה , לכולם יש בעיות , אני לא פה לטפל , רק לעבור על הדואר ולהחליט מה הולך למי .
נכנס לו איש עם תיק עבודה , גבוה -אולי מטר ושמונים, איש רזה , נאה, טיפה כפוף בכתפיים , אולי בגלל הצורך מלמעלה תמיד להתכופף לכיוון הקטנים.אני מביטה בו, לא שמתי לב אפילו שאני נועצת בו מבט כל כך חזק, הוא ניגש אלי מהוסס ,אומר לי שם ואני מפנה אותו ל.., משהוא קורה לי, אני מחסירה פעימה, או שנידמה לי? אני חשה התרגשות משונה , ותחושה של ציפיה לראות אותו שוב לכשיצא מהפגישה .עוברת שעה , מיסתדרת כל דקה על הכיסא, החצאית ,השער, אפשר לחשוב ,אני כועסת על עצמי, תגידי ,מה את ילדה קטנה? לא הולכת לשרותים כי חוששת לפספס להביט פעם נוספת על האיש. הוא יוצא, עובר על ידי , במבט מושפל אומר תודה ופונה לדלת היציאה , אם רק היה לי אומץ הייתי ניגשת , מחזיקה לו את היד ואומרת..הוא מסתובב ובא אל השולחן שלי , מאוד לאט , שואל אם אפשר בבקשה דף ועט ואני מגישה לו,,, בלי מילים. הוא נותן לי פתק ועליו כתוב.. "האם אוכל בבקשה לקרוא לך גבירתי?" כמה זמן לוקח לקרוא 4 מילים? שניות ספורות ,לא? אבל אני תקועה עם הפנים בתוך הדף מנסה להבין את מה שניכתב, ולחשוב מהר ככל שניתן מה לעשות כדי שהקסם הזה לא יעלם. אני לוקחת מידו את העט וכותבת לו כך:כן, היכנס אל מיתחת לשולחן!-עכשיו!!!
לפני שמוסרת לו את הדף חזרה, חושבת לעצמי , זהוא, השתגעתי סופית , אם משהוא הולך באמת להיות פה ,זה שאני הולכת להיות מפוטרת .או שהאיש יקרא למשטרה .אבל משהוא בפנים מחליט שעל המשחק הזה לא הולכת לוותר, עותה על עצמי מבט חודר במיוחד, זוקפת כתפיים ומעבירה לו את הדף והוא כותב : "כן גבירתי , יבוצע ומיד, אני מודה לך נורא." אני נעמדת ומזיזה את הכיסא לאחור ומטר ושמונים של איש מתכווץ ונכנס לי מתחת לשולחן. אני מביטה מסביב , לא מאמינה שזה ממש קורה, נירגשת בטרוף מהעיניין.השולחן סגור עם גב לכיוון הכניסה ומאחורי חלון , מי כבר ידע? מתישבת וסוגרת עליו עם הכסא. טוב.. עכשיו לחזור לפעימות לב סדירות, המרפקים שלי על השולחן, פותחת פוסט "בכלוב", פשוט לא יכולה להתאפק ...ובחיוך , שבקושי מצליחה להשתלט שלא יהפוך לצחוק סוער כותבת :"לכל המעוניין , יש לי סאב ענקי מתחת לשולחן" ושולחת . טוב , עכשיו מה עושים?חייבת לדלות מזיכרוני את פירטי הפנטזיה שכל כך הרבה פעמים חלמתי אותה, ודוקא עכשיו ,, כשהכל אפשרי יש לי ווקום במוח, יו.. לא מאמינה .הנה פתק קטן נישלח לי בין הרגליים ממתחת לשלחן.וכתוב:" גבירתי , האם תרשי לי לענג אותך ? זה יגרום לי אושר אם רק אוכל לגרום לך הנאה - כולי תחינה " נו... הבן אדם מיתחנן, מה ,לא תגידי כן? בכל מיקרה הראש שלי ריק כרגע מרעיונות יצירתיים אז ,, שיהיה . ואני כותבת לו באותיות גדולות כדי שלא יפספס , "תידאג שזה יהיה מענג מאוד כי אחרת אתה ממש בצרות" זהוא,, עכשיו אני שליטה . נירגעתי , את התפקיד שלי ביצעתי . ידיים מלטפות לי את הרגליים , פיתאום אני קולטת עד כמה שאני רטובה , וכמה שאני מישתוקקת למגע הזה , שיתפס במעלה רגלי כבר ויגיע עד מקור הרטיבות .יחדור אלי פנימה ויגרום לי לגמור .מתחילה תנועת אנשים במשרד, לא שמתי לב , כבר סוגרים עוד מעט,. הבוס נישען לי על השולחן, ושואל אותי על מחר, ידיו של הסאב פוערות בדיוק דרך לתוכי ,מעסות בעדינות בילתי אפשרית את הדגדגן. מחר? אני שואלת את הבוס והוא שואל:הכל בסדר? אני אומרת לו שבדיוק קיבלתי טלפון חשוב מהילדה ו... למזלי האיש לא ממש אוהב לדבר. פונה וניכנס למישרד, רק שלא יבקש ממני לבוא אליו עכשיו עם היומן...אני יושבת על יד השולחן הגוף שלי מרוגש עד הקצה , יד אחת בדגדגן והשניה חודרת לתוכי , ואני מביטה מסביב בחיוך מטופש , אבל ממש, כי עוד רגע אני גומרת , לא יכולה לזוז בכלל וניראה איך אצליח לגמור פה ככה לפני כולם בלי לעורר מהומה .אני מרכינה ראש , הגמירה מוטרפת והוא ממשיך במגע , כמה פעמים אגמור ככה ? הסאב הזה החליט כניראה שאהפוך למכורה אליו, לידיו, והוא מצליח מצוין ,כי אני ממש לא רוצה שהוא יעצור עכשיו. תוך כדי שאני גומרת פעם אחר פעם מיתרוקן לו המשרד מאנשים , בין נשימה לנשימה בקושי מצליחה לאמר שלום וכן... בודאי שהיום אני אסגור, אין שום בעיה , בבקשה .
עכשיו זה רק אני ,הסאב והשולחן כמובן .גומרת פעם נוספת ומשחררת צעקה אדירה של גמירה , של שמחה שהפנטזיה סוף סוף התגשמה.

שני דברים בלבד שבאמת אין לי שליטה עליהם - וגם לא רוצה שיהיה
הראשון.. כשהילדים על ידי לא מסוגלת שלא לחבק לנשק וללטף, לא מצליחה להיות על ידם ללא מגע.
השני... כשיש לי רעיון של משהוא בראש כמו עבודת נגרות או ציור או פיסול , פשוט לא מצליחה להתאפק, חייבת לראות את זה קיים ורק אז מצליחה להרגע .

אם יש מישהיא שאני צריכה להתנצל בפניה , זה אני!
ואני מיתנצלת ומיצטערת על שנים רבות שבהם לא איפשרתי לעצמי לחוש, שנים רבות מבלי שהרשיתי לעצמי לאהוב. והנה בגיל 42 אני נימצאת פה עם צ'יטה יום כיפור שלם , ויכולה לאמר שאני אוהבת , שטוב לי לאהוב , שאני לומדת על עצמי דברים שלא רציתי לדעת שנים.
עדיין עם הרבה מאוד חששות ופחדים ,אבל היה לי יום כיפור מלא אהבה , ריגושים ניפלאים, מכפרת על עוון של שנים.... מודה לך כל כך על המקומות שבזכותך נוגעת בהם. אוהבת כל כך , ומודה לך , כולי מודה !

התעוררתי ונכנסתי למטבח, רוצה קפה של בוקר.. על הריצפה גוש ענקי של רוסטפיף, ועל ידו 20 ס"מ שוכב לו הכלב של הדום שלי.
הוא כניראה הפיל את הבשר לריצפה מרוב תשוקה אבל... לא העיז לגעת בגוש.
שליטה מנטאלית בהתגלמותה או אילוף משובח? מה שלא יהיה הוא קיבל ממני, הכלב כמובן 10 דקות תמימות של פינוק ואהבה .
ועברו לי בראש המון דברים ביחד...גם הייתי גאה בו על היכולת להחזיק מעמד, וגם היה לי קשה נורא עם זה שהוא כל כך מאולף.
השינוי המופלא שקרה לי ,זה היכולת לראות באילוף הזה גם פן חיובי.
מתחיל לו יום ..הדום שלי מתפנק במיטה , עדיין ישן.
יש לי הזדמנות להביט בו בשקט ולהרגיש איך אני מוצפת אליו כולי באהבה .

חור שלם ופעור בגוף ובפנים יושב כאב, היום למדתי בדיוק את המיקום שלו ,זה חלל הריאות ומה שמתחת לו.הסתובבתי יום שלם עם בית החזה ריק וצורח מכאב . זה מן כאב חדש, אף פעם לפני לא הרגשתי שכמותו. זה זה כניראה כאב האובדן , הפרידה, שממנו ברחתי כל כך.
6 בערב הפכה לשעת החלטה , הבנתי שאני עומדת עם הגב לקיר צריכה לתת תשובה לעצמי, האם אני מאבדת אותו ואותי או שהולכת איתו בדרכו.
בעצם אני סך הכל סוסת פרא שאי אפשר לאכף, ככה הייתי תמיד, כל מי שניסה עף לי מהגב בשניה .
כאן הרגשתי פיתאום שונה , עצרתי הכל , עמדתי במקום ושמתי על עצמי היום אוכף ומושכות .
ומוכנה לצאת לרכיבה מסוג אחר , רכיבה שאותה מישהוא אחר ינהל .
אם אצליח ? אופי פראי זו בעיה , האוכף מפחיד המושכות כואבים ולא נותנים לי לצאת למרחבים שאני מכירה , אבל יוצאת למקום חדש, דרך אחרת , וזה רק בגלל שאוהבת נורא.

המריבה הגדולה ביותר בחיי, עם עצמי כמובן ,היא ההתעקשות של לחיות ממקום של תחושה , לאפשר לעצמי לאהוב , לחוש ולכאוב מהלב.
חסימות של הרבה שנים יש לי לפתוח , פחדים איומים, התמודדות עם סוג של כאב שמפלח את הלב , משתק את הגוף מפעילות .גורם לי לרעוד מפחד אמיתי שלא לאבד את עצמי בכאב שאין לו תחתית .הפחד של לפתוח מקומות שבחיים לא אוכל למלא,,והחוסר בהירות שלי עם עצמי אם אוכל לחיות עם זה פתוח כל כך.. שותת דם.
הבוקר כשפתחתי מחשב הרגשתי איך סכין נינעצת לי בלב , מיסתובבת ועושה לי שמות בנשמה.
בדיוק הכאב שכל כך חששתי ממנו. בפנים ,בית החזה , הכתפיים והנשימה כואבים ,חור גדול שניפער עם כאב תהומי,כאילו מישהוא נכנס לי לבית החזה וקרע אותו החוצה ,יצר שם חלל שאין לו סוף. כואב .. ממש כואב
"לאהוב , לרצות לגעת במישהוא שלעולם לא יהיה שם עוד" זה הזיכרון של הכאב שנושאת איתי , מפרידה מאבי בילדות [30 שנה עברו מאז] -מוות פיתאומי של אדם שהיה עבורי שיא הבטחון היציבות והנתינה ופיתאום מכה אחת הוא לא שם...
אז חסמתי תחושות ,, כדי לא לחוות שוב כאב שכזה , בניתי לי עולם שלם של רציונאל , ניזהרתי לא ליצור התקשרויות מסוג מסוים ,כדי לא לחוות שוב ,כזה כאב של פרידה .
30 שנה אחרי... אני מבינה את ההפסדים של השיטה , עדיף שיכאב, מאשר לא לחיות אהבה .

כבר מחר..עוד יום התחיל , אבל עייף לי מאתמול ,רוצה עוד כמה שעות של "לעשות" שעוד אוכל לספור על עשיה של אתמול. קשה לי להפרד מהיום, המחר שלי הוא תמיד סימן שאלה גדול ,
משהוא בפנים מאוד חזק שלא נותן לי לחיות את היום כמובן מאליו. ולכן גם כל כך קשה לי להפרד מהיום לפני שמרגישה שמיציתי אותו עד תום.

האם אי פעם תיתן לי להכנס לבועה שלך ? לשבת שם איתך בתוך מעיין התחושות , הכאב והשמחה ? האם בכלל יש פתח שם ומקום בשבילי ? רואה דרכה איש , מרגישה אותך כל כך ,אבל אתה לא מרשה לי לגעת בך.זו מן בועה כזו שקופה וגמישה , אני מנסה להכנס וכל נסיון כזה מעיף אותי 2000 מטר רחוק ממך . אי אפשר להכנס למקום שלא רוצים אותך שם, בודאי לא לבועות של בני אדם, וגם לא אם זה בא עם....טריליון אהבה, אם לא תושיט לי יד .. אני לי מצליחה -אפילו שמאוד מאוד רוצה אפילו שבאה עם המון אהבה ,אליך. אני יודעת ...כתוב על שלט הכניסה
" לסאביות בלבד" , אבל איך אפשר להיתמסר מכזה מרחק? איך בכלל אתה יכול לגעת כשאתה סגור בתוך עצמך?איך בכלל אפשר להגיד לאדם שאתה רוצה אותו רק אם ...תשנה את עורך? המשמעות היא פשוטה , אתה רוצה ... מאוד רוצה , אבל לא אותי !

מתה על ימי עבודה כמו היום...ריצות מאתר לאתר טלפונים , תוך כדי פירוק ארונות , הובלות , הכל ביחד.. עירבוב מטורף של בניה. אוהבת את האקשן של יום עבודה . וורקוהולית בעצם, רק בתקופה האחרונה הייתי טיפה בתרדמת , אבל ניראה לי שזה ניגמר סוף סוף, מיתעוררת שוב לספיד הרגיל , עוד טיפה ......כבר שוב אהיה מכוסה בעבודה .
ככל שיש לי יותר דברים על הראש הוא עובד לי יותר טוב . ואיך שהוא כשאני בלחץ של זמן מצליחה להוציא פי 4 יותר עבודה ו...עוד מיליון דברים נוספים,
כן ..... ככה אני אוהבת אותי .