חור שלם ופעור בגוף ובפנים יושב כאב, היום למדתי בדיוק את המיקום שלו ,זה חלל הריאות ומה שמתחת לו.הסתובבתי יום שלם עם בית החזה ריק וצורח מכאב . זה מן כאב חדש, אף פעם לפני לא הרגשתי שכמותו. זה זה כניראה כאב האובדן , הפרידה, שממנו ברחתי כל כך.
6 בערב הפכה לשעת החלטה , הבנתי שאני עומדת עם הגב לקיר צריכה לתת תשובה לעצמי, האם אני מאבדת אותו ואותי או שהולכת איתו בדרכו.
בעצם אני סך הכל סוסת פרא שאי אפשר לאכף, ככה הייתי תמיד, כל מי שניסה עף לי מהגב בשניה .
כאן הרגשתי פיתאום שונה , עצרתי הכל , עמדתי במקום ושמתי על עצמי היום אוכף ומושכות .
ומוכנה לצאת לרכיבה מסוג אחר , רכיבה שאותה מישהוא אחר ינהל .
אם אצליח ? אופי פראי זו בעיה , האוכף מפחיד המושכות כואבים ולא נותנים לי לצאת למרחבים שאני מכירה , אבל יוצאת למקום חדש, דרך אחרת , וזה רק בגלל שאוהבת נורא.
לפני 18 שנים. 29 בספטמבר 2006 בשעה 20:28
