הגוף מלמד את הנפש

עוד יום עבודה , בדרך למשרד, ואני חושבת לעצמי,, עוד 20 שנה לפנסיה .. האם יתכן? זה מה שמחזיק אותי שם בדרך הזו כבר 15 שנה, יום אחר יום. העבודה נחמדה לי סך הכל , לא סובלת לפחות , אבל האם זה מה שבאמת רוצה לעוד עשרים שנה..ותוך כדי מחשבות
התחלתי לעבוד, ניירת , צרות של אנשים שאני בכלל לא מכירה והאמת כבר מזמן לא נוגעות לי בנשמה , לכולם יש בעיות , אני לא פה לטפל , רק לעבור על הדואר ולהחליט מה הולך למי .
נכנס לו איש עם תיק עבודה , גבוה -אולי מטר ושמונים, איש רזה , נאה, טיפה כפוף בכתפיים , אולי בגלל הצורך מלמעלה תמיד להתכופף לכיוון הקטנים.אני מביטה בו, לא שמתי לב אפילו שאני נועצת בו מבט כל כך חזק, הוא ניגש אלי מהוסס ,אומר לי שם ואני מפנה אותו ל.., משהוא קורה לי, אני מחסירה פעימה, או שנידמה לי? אני חשה התרגשות משונה , ותחושה של ציפיה לראות אותו שוב לכשיצא מהפגישה .עוברת שעה , מיסתדרת כל דקה על הכיסא, החצאית ,השער, אפשר לחשוב ,אני כועסת על עצמי, תגידי ,מה את ילדה קטנה? לא הולכת לשרותים כי חוששת לפספס להביט פעם נוספת על האיש. הוא יוצא, עובר על ידי , במבט מושפל אומר תודה ופונה לדלת היציאה , אם רק היה לי אומץ הייתי ניגשת , מחזיקה לו את היד ואומרת..הוא מסתובב ובא אל השולחן שלי , מאוד לאט , שואל אם אפשר בבקשה דף ועט ואני מגישה לו,,, בלי מילים. הוא נותן לי פתק ועליו כתוב.. "האם אוכל בבקשה לקרוא לך גבירתי?" כמה זמן לוקח לקרוא 4 מילים? שניות ספורות ,לא? אבל אני תקועה עם הפנים בתוך הדף מנסה להבין את מה שניכתב, ולחשוב מהר ככל שניתן מה לעשות כדי שהקסם הזה לא יעלם. אני לוקחת מידו את העט וכותבת לו כך:כן, היכנס אל מיתחת לשולחן!-עכשיו!!!
לפני שמוסרת לו את הדף חזרה, חושבת לעצמי , זהוא, השתגעתי סופית , אם משהוא הולך באמת להיות פה ,זה שאני הולכת להיות מפוטרת .או שהאיש יקרא למשטרה .אבל משהוא בפנים מחליט שעל המשחק הזה לא הולכת לוותר, עותה על עצמי מבט חודר במיוחד, זוקפת כתפיים ומעבירה לו את הדף והוא כותב : "כן גבירתי , יבוצע ומיד, אני מודה לך נורא." אני נעמדת ומזיזה את הכיסא לאחור ומטר ושמונים של איש מתכווץ ונכנס לי מתחת לשולחן. אני מביטה מסביב , לא מאמינה שזה ממש קורה, נירגשת בטרוף מהעיניין.השולחן סגור עם גב לכיוון הכניסה ומאחורי חלון , מי כבר ידע? מתישבת וסוגרת עליו עם הכסא. טוב.. עכשיו לחזור לפעימות לב סדירות, המרפקים שלי על השולחן, פותחת פוסט "בכלוב", פשוט לא יכולה להתאפק ...ובחיוך , שבקושי מצליחה להשתלט שלא יהפוך לצחוק סוער כותבת :"לכל המעוניין , יש לי סאב ענקי מתחת לשולחן" ושולחת . טוב , עכשיו מה עושים?חייבת לדלות מזיכרוני את פירטי הפנטזיה שכל כך הרבה פעמים חלמתי אותה, ודוקא עכשיו ,, כשהכל אפשרי יש לי ווקום במוח, יו.. לא מאמינה .הנה פתק קטן נישלח לי בין הרגליים ממתחת לשלחן.וכתוב:" גבירתי , האם תרשי לי לענג אותך ? זה יגרום לי אושר אם רק אוכל לגרום לך הנאה - כולי תחינה " נו... הבן אדם מיתחנן, מה ,לא תגידי כן? בכל מיקרה הראש שלי ריק כרגע מרעיונות יצירתיים אז ,, שיהיה . ואני כותבת לו באותיות גדולות כדי שלא יפספס , "תידאג שזה יהיה מענג מאוד כי אחרת אתה ממש בצרות" זהוא,, עכשיו אני שליטה . נירגעתי , את התפקיד שלי ביצעתי . ידיים מלטפות לי את הרגליים , פיתאום אני קולטת עד כמה שאני רטובה , וכמה שאני מישתוקקת למגע הזה , שיתפס במעלה רגלי כבר ויגיע עד מקור הרטיבות .יחדור אלי פנימה ויגרום לי לגמור .מתחילה תנועת אנשים במשרד, לא שמתי לב , כבר סוגרים עוד מעט,. הבוס נישען לי על השולחן, ושואל אותי על מחר, ידיו של הסאב פוערות בדיוק דרך לתוכי ,מעסות בעדינות בילתי אפשרית את הדגדגן. מחר? אני שואלת את הבוס והוא שואל:הכל בסדר? אני אומרת לו שבדיוק קיבלתי טלפון חשוב מהילדה ו... למזלי האיש לא ממש אוהב לדבר. פונה וניכנס למישרד, רק שלא יבקש ממני לבוא אליו עכשיו עם היומן...אני יושבת על יד השולחן הגוף שלי מרוגש עד הקצה , יד אחת בדגדגן והשניה חודרת לתוכי , ואני מביטה מסביב בחיוך מטופש , אבל ממש, כי עוד רגע אני גומרת , לא יכולה לזוז בכלל וניראה איך אצליח לגמור פה ככה לפני כולם בלי לעורר מהומה .אני מרכינה ראש , הגמירה מוטרפת והוא ממשיך במגע , כמה פעמים אגמור ככה ? הסאב הזה החליט כניראה שאהפוך למכורה אליו, לידיו, והוא מצליח מצוין ,כי אני ממש לא רוצה שהוא יעצור עכשיו. תוך כדי שאני גומרת פעם אחר פעם מיתרוקן לו המשרד מאנשים , בין נשימה לנשימה בקושי מצליחה לאמר שלום וכן... בודאי שהיום אני אסגור, אין שום בעיה , בבקשה .
עכשיו זה רק אני ,הסאב והשולחן כמובן .גומרת פעם נוספת ומשחררת צעקה אדירה של גמירה , של שמחה שהפנטזיה סוף סוף התגשמה.